"מציירים את המחר", הוא אירוע שיתקיים ביום שישי הקרוב (ה-19.6) בנמל ת"א.

באירוע ישתתפו כ-180 אמנים, שיציירו את התקווה ואת המחר שלהם על ספסלי עץ. כל היצירות יאוגדו יחד לספסל ארוך באורך של כ-300 מטר, שיהפוך לספסל הארוך בעולם.

הספסל יוצג לאורך נמל ת"א בימי חול, עד יום חמישי, ה-25.6.09.

לאחר מכן, תועבר התערוכה לשדרות ממילא בירושלים, שם תציג בין התאריכים: 26.6.09-2.7.09.

האירוע מתקיים כחלק מפרויקט שיזמה עמותת זכרון מנחם. זכרון מנחם הינו הארגון הראשון בארץ שתמך בילדים חולי סרטן ובבני משפחותיהם, בצורה ישירה, מקיפה ויומיומית. זכרון מנחם מציינת השנה 18 שנים לפועלה.

"הפרוייקט הינו סמל לחיבור ואחווה בין אנשים באמצעות אומנות, מטרתו ליצור התרחשות ייחודית של אומנות בציבור" (מתוך אתר התערוכה).

בעיני, אחד הדברים המיוחדים ביותר בפרויקט זה, הוא החיבור בין היצירה לתקווה, בין האמנות לעולם, בין אחרים לבין עצמנו. למקום הטוב שבכולנו.

לאתר האירוע: http://www.zichron.org/18/

--------

"תוקפה של התערוכה מושתת עלרשת אינסופית של הקשרים, אמצעים, דימויים, הדמיות, נושאים וחומרים הפושים בעשייה ובתרבות העכשווית, נתמך דווקא מתוך התנחלותהעל פני הרשת ובאתר התחנה במובלעות, איים, או טלאים-טלאים של עולמות פרטייים, אישיים, סתגרניים למחצה ... במובלעותפרטיות אלו קורם עור וגידים העורף הקשה של גוף התערוכה על איבריו השונים.. . היא מתגלמתבעשייתם של אמנים צעירים המשתמשים בכל האמצעים, המדיומים והמדיה העומדים כיוםלרשותם, שהרגע העכשווי, הפוסט מודרניסטי והפוליטי שלנו מוצא אותם כשירים לשימוש. חלק מהם נמצאו עד לא מזמן כשירים בדין ואחרים, כמו הציור והרישום, פסולים. השימושבכל אלה ... טעונים ממילא במודעות הפוליטית של שימוש זה. עם זאת, האמנים של "חרושת" מפעילים את שלל החומרים והאמצעים כלאחר יד, כבדרך אגב, ובה בעת כפעולה שיש לעשותה בקפידה, על מנת להשתחרר מעולה ותמיד למען יעדאחר. ליעד זה אין כותרת, מונח או ערך כלשהו בתוך לקסיקון נתון - אסתטי, פוליטי, אידיאולוגי, היסטורי או אחר ... רגע השייך להתנהלותהשל החרושת, אך בה בעת הוא גם חיצוני וחוצני לה. רגע המאפשר, אולי, לראותאת העשייה של אמנים בני זמננו כשלב עכשווי, רענן ומפתיע של האמנות המושגית מן המאההקודמת .. זיכיונה של האמנות להיות אמנות בתוך כלשלל החזיונות והאמצעים החזותיים המציפים את "גלקסיית המדיה" (במונחיו של מרשלמקלוהן) השולטת בעולמנו."

-----

ספרים, הו ספרים..

כידוע, שבוע הספר מתקיים החודש, מה שנותן הזדמנות מצויינת לבחון מספר ספרים חדשים המתייחסים לאמנות ולעשייה אמנותית. הספרים הבאים תפסו לי את העין במיוחד:

נשים יוצרות בישראל 1920-1970

הוצאת הקיבוץ המאוחד

ספר זה תוקף את המיתוסהמקובל, לפיו פעלו בארץ מעט אמניות, וחושף יוצרות רבות בתחום הציור והפיסול, הצילום, האדריכלות והאמנות העממית. הספר מתחיל בשנות העשרים, אז החלה פריחה ביצירה בארץ. הקשר עם מרכזי האמנות באירופה, העלייה לארץ שהביאה עמה אמנים וחידושים בתחומי האמנויות, יוצרות ילידות הארץ, ויוצרות שעלו מאירופה והביאו איתן את רוח "האישה החדשה". אותה אישה עצמאית ובעלתמקצוע, שראתה את עצמה שווה לכל גבר, לאחר שכבר הוכיחה את עצמה במלחמת העולםהראשונה. סופו של הספר בסוף שנות השישים, לאחר שהדי הגל השני של הפמיניזם החלולהגיע ארצה. כתוצאה מכך השתנה מקומה ומעמדה של האישה היוצרת בסצנה האמנותיתובביקורת.

היוצר של "זום" ו"זום 2", מזמיןאותנו שוב למסע ויזואלי יוצא דופן, והפעם בצד האחר. האיורים שבספר מציגים הפכיםמזוויות שונות- ההתרחשויות המוכרות מתהפכות פעם אחר פעם ומציגות את הצד האחורי, הקדמי, העליון, התחתון, ההפוך את הצד האחר של כל התרחשות.

 "הקריקטורה זועקת את לחשי הצילום"

שלמה כהן מזמין אתכם להעיף ´מבט על הדמויות שעיצבנו את תרבותנו הפוליטית, החברתית והתקשורתית בעשרים וחמשהשנים האחרונות. מירב הדיוקנאות והקריקטורות בספר זה ראו אור בעיתוני הארץ ולפי כךהן תיעוד מחויך וסאטירי של דמויות מתחומים שונים שפעילותן נעשתה לאור זרקורי הבמההציבורית.

אסופת הקריקטורות בספר זה נאגרה לאורך תקופת המעברבין טכניקות הציור המסורתיות, לבין תחילת עידן הציור הממוחשב. מתואר בפרוט תהליך העבודה במחשב. התהליך המוצג כולל את השיקולים הרעיוניים, את כלי העבודה, והשימוש בטכנולוגיההדיגיטאלית העומדת כיום לרשות האמן.

--------