תערוכות
 | בית האמנים - 4 תערוכותמאת צ.ב, מערכת ARTCITY תאריך סגירה: עוד 4 ימים!! בית האמנים, רח' שמואל הנגיד 12 בירושלים ארבע תערוכות – של טובה ברלינסקי: "באור השקיעה שלאחר פריחה"; של אתי טל: התבוננות עצמית על רקע התרבות הגרוזינית ממנה באה האמנית; של חדוה הרכבי – "ניירות לראנא"; ושל 4 אמנים, מצטרפים חדשים לאגודת אמני ירושלים . טובה ברלינסקי – באור השקיעה שלאחר פריחה לאור התמונות מלאות החיות קשה לשער כי נעשו ביד אמן של יוצרת מבוגרת. המוטיב החוזר בתמונות הוא פרחים או עלים, בגואש ואקוורל. האוצרת, אורנה מילוא, מוצאת בציורי התפנימים – חלל ריק של חדר עם פרחים בודדים – תחושה חזקה של בדידות. אני חוויתי תחושת אופטימיות – מהפריחה למרות השקיעה, מהצבעוניות, מפרח האמריליוס האדום-עז שכידוע פורח פעם בשנה, ומההומור הדק השזור בתמונת "רכילות" – שני פרחים לבנים המלהגים ברוח. חדוה הרכבי - ניירות לראנא על קיר התערוכה מתנוסס שיר של הציירת שהיא גם משוררת, שמילותיה האחרונות הן: "'מישהי נטרפת דעתה' אמרת 'מה שקורה בלב פשוט קורה' אמרתי". התחושה בתערוכה היא אכן של טירוף מערכות שממנו נזעקת האמת הפנימית של האמנית. בחלקן היצירות צבעוניות, מוארות ועתירות כתמי צבע המתגבשים למכלול שלם (צבע מים על נייר) ואילו בחלקן האחר הן כתב צפוף, מגובב מלא מחיקות של כתב סתרים צופן סוד, על נייר על קרטון או על פתקים קרועים. השמות שנתנה הציירת-משוררת ליצירותיה ציוריים בפני עצמם: "עדינות היא דבר שאין בו שררה", "איפה בדיוק השמיים", "לגור בתוך פנינה". או בתמונה שבה שולט הצבע האדום שנקראה "אודם המלים". רישום צפוף של שורות וסולמות בעיפרון נקרא "תזכרי את הדברים הטובים", או "הקשיבי לי. נסי לשמוע אותי", וכנראה שזו כוונת היוצרת – היא מאתגרת את הצופה: נסה להבין אותי ואת עולמי! גדעון עפרת כתב על האמנית "בלילה היא רואה קולות/ ביום היא מציירת רעש/ של פחדים". כן כתב כי "ברישומיה החדשים, חדווה טווה רשתות נשמה ופורשת אותם כעכבישה שחורה: רשתות המבקשות ללכוד ישות בלתי נתפסת; ברם, אלו הן גם רשתות בהן לכודה האמנית היא עצמה. טורפת-נטרפת... אמרו איפוא: הרישומים, על שורת סימניהם, הם שירים והם יומני וידוי. יותר משהם מגלים במילותיהם המפורשות... הם מגלים בקו המוחק והמצפין..." אתי טל – ציורי שמן האמנית מציירת את עצמה על רקע תרבותה – ביתם הגרוזיני של סבה וסבתה ברמלה. היא משרטטת דמות נשית לא מחמיאה ביותר, כבוחנת את הקשר שלה עם מוצאה – עם הבית הצבעוני, המלא בחפצים ובשטיחים.  4 אמנים מצטרפים חדשים לאגודת אמני ירושלים מוצגות בתערוכה עבודותיהם של אבי סבח, מידד אליהו, רונן סימן טוב ומקס אפשטיין. מקס אפשטיין – "ארץ התן" – תערוכה מיוחדת במינה: סידרה של צילומים בשחור-לבן של נופים בשולי ירושלים, כאשר במרכז החלל של התערוכה ניצב פסל של תן בגודל אמיתי. הצילומים נלקחו, כביכול, מזווית הראייה של התן, הרואה מלמטה בתים קודרים, שדה חרוש וסלעים. שם התערוכה מזכיר לנו את "ארצות התן" – הרומן הראשון של עמוס עוז. רונן סימן טוב – בציורי שמן על בד, בצבעים פסטליים של ורוד-תכלת-אפור, מצפה הצופה לתמונות מרגיעות של דייג על החוף או אדם צופה בשקיעה. תחת זאת מנחית עלינו האמן רגעים של קריאה לעזרה – של קפיצה מצוק או של טביעה (תמונת "הצילו – אשה" ותמונת ,"הצילו – גבר"). בתמונת "קופץ מצוקים" מקפיא האמן את הרגע שבו אדם קפץ ללא מצנח קפיצת ראש מצוק גבוה ועכשיו הוא באוויר. אהבתי מאד את התמונה "כוכבים נופלים הופכים לפנינים", שהיא השתקפות שמה. אבי סבח – האמן רואה, לדבריו, את הסטודיו כמעבדה. בשימוש ב-oil stick (צבע מוצק) ובספריי על נייר הוא יוצר עבודות עם שמות גיאוגרפיים ואקולוגיים, כמו "הנסיעה לצפון", "המסע המפרך", "צוקים" ו"רוח צד" (ציור המורכב מ-4 ציורים שונים שבכולם עננים תכולים). ראיית הסטודיו כמעבדה מתבטאת בדבריו: "המצב בסטודיו הוא סטטי, נייח, אתה לא זז יותר מדי. מצייר את הציורים בתוך חדר חנוק ולכן ציורי טבע דומם הם דבר מאד מתבקש". אבחנה מעניינת. מידד אליהו - תמונות טורדניות ומעוררות חוסר שלווה, החל מ"כלה" בדמות של גבר בשמלה ורודה ארוכה וכלה בסידרת נופי קרב, שבמשיכות צבע עזות (ללא אדום) מטלטלות את הצופה ומכניסות אותו לאוירת מלחמה. בכך משיג האמן, ששרת בעזה בזמן מבצע "עופרת יצוקה", את מטרתו – להעביר את המסר באמצעות האמנות. הוא אומר " הנופים האלה (של שדות הקרב – צ.ב.) בוראים מין עולמות חצי הזויים כאלה, תחושה של עולם אחרי הפצצה, מבחינת הצבעוניות שנוצרת, הזרחניות המסויימת של הציורים... זה סוג של קרע מציור, מהתבוננות ישירה במציאות." |