מיקום: בית אבי חי, רח' המלך ג'ורג' 44 פינת רח' קק"ל, ירושלים

זמני פתיחה: א'-ה' 19:00 – 10:00

כניסה חופשית

אוצר התערוכה: אלכס ליבק

 

תערוכת צילומים של מנחם כהנא על חיי החרדים.

 

  

נתחיל באכסניה: בית אבי חי, שבו מתקיימת תערוכת הצילומים על חיי החרדים, שוכן בבניין מרווח ומואר בלב ירושלים. המבנה עוצב ע"י האדריכלית עדה כרמי. בית אבי חי הוא מרכז תרבות שמטרתו לעסוק בנושאים מרכזיים ובתחומי מחשבה ויצירה בחברה היהודית והישראלית.

 תערוכת הצילומים של הצלם מנחם כהנא מתקיימת בשיתוף עם מוזיאון ארץ ישראל וסוקרת את חיי החרדים, על שמחותיהם, חגיהם, טקסיהם וחיי היומיום שלהם, בעין אובייקטיבית ולא שיפוטית. הצילומים מאפשרים לצופה היכרות עם העולם החרדי דרך האנשים והאירועים המרכיבים עולם זה.

הצלם מנחם כהנא חדר לעולמם המתבדל והמסוגר של החרדים, תחילה באקראי, ובהדרגה בשיתוף פעולה מלא מצדם.

כפי שכותב, בין היתר, אוצר התערוכה אלכס ליבק, חתן פרס ישראל לצילום: תצלומי העולם החרדי של מנחם כהנא מנסים, ומצליחים, להנמיך את החומה הדו-צדדית המקיפה את החרדים ומרחיקה את הישראלי-הצבר-החילוני מהם ואותם ממנו. "ההתרחשויות המתגלות לעין החילונית כקוריוזים וכמוזרות לשם מוזרות, הן בעצם חלק משגרת יומם של המצולמים. ייתכן שצריך דווקא צלם מן החוץ, שיתרגש נוכח האירועים האלה ולא יוכל שלא לצלמם..."

ולמען ניטיב להבין את העולם הזר אך המרתק הנגלה לפנינו מחולק בתערוכה לכל דורש מילון מושגים בעריכת ד"ר יואל רפל, מלווה בצילומים מהתערוכה, שבו מוסברים מושגים כמו "בין הזמנים" (תקופת החופשה של אברכי הישיבות שבה הם מנקים את הראש ואוגרים כח לקראת תקופת הלימודים הבאה), "פדיון הבן" (פדיון הבן הבכור מידי הכהן), "שמירת עיניים" (מידת הצניעות היתרה בחסידות של הימנעות מהסתכלות על נשים).

 ברגישות גדולה מצלם כהנא את עולמם של הגברים החרדים, אך נמנע מלצלם את הנשים על מנת שלא לפגוע ברגשות המצולמים. בין התמונות הספורות של נשים מצולמת כלה מחכה ל"ריקוד-המצווה" עם רעלה לבנה המכסה את פניה וחוט ארוך המחליף אצל המהדרין את המטפחת בריקוד זה, כשילדה קטנה מנסה להציץ תחת הרעלה ולראות את פני הכלה. תמונה אחרת היא של נשים מוארות באור מדורת ל"ג בעומר בבתי ויטנברג בירושלים. התמונה מקרינה אוירה חמימה וחגיגית למרות שהמדורה עצמה אינה מופיעה בתמונה.

 כאלף מלים שווים הצילומים המדגישים את הקוטביות והניגודים שבין העולמות – החרדי וה"ציוני": באחת מנשק חרדי את אדמת ארץ-ישראל ליד מטוס אל-על ובשניה, בזמן הצפירה ביום השואה, כל עוברי האורח במדרחוב בן יהודה בירושלים, כולל טבח ערבי, עומדים דום בעוד החרדי נשאר יושב. או צילום שריפת דגלי ישראל בל"ג בעומר במאה שערים.

 ההומור מבצבץ מצילומים רבים, כמו אלו המציגים חבורות אברכים בחוף הים בתקופת "בין הזמנים", כשהם "משתוללים" על פי דרכם; חרדי המכין בובת שלג "חרדית" בשלג הירושלמי, עם טאץ' צבעוני שובב; חבורה מחסידות סדיגורה האומרת ברכת תשליך בכוונה גדולה אל מול בריכת שחיה מתנפחת של ילדים שבה שוחה קרפיון סמלי; או מיכל גניזה בבתי אונגרין שמתוכו מבצבצים ילדים משחקים, כשאחד מהם מסתיר פניו מהצלם על ידי עיתון קומיקס חרדי. או צילום החרדים היורים בחץ וקשת אל "יצר הרע" על לוח עץ, בל"ג בעומר במירון.

 צילומים שמנציחים רגעים מיוחדים הם של אברך מתגלש בשלג בירושלים כששני חתולים צופים בו – משחק של שחור ולבן. או המבט המפוחד של ילד בלונדיני בחאלקה (התספורת הראשונה בגיל שלוש) במירון מול המספריים המאיימות המתנופפות מול עיניו.

 גם טקס פדיון הבן מככב בכמה צילומים, כשדמות התינוק הלבוש בגדי מלכות המונח על טס כסף מתגמדת לעומת החלה הארוכה העצומה שממנה בוצעים החוגגים "סגולה" לעצמם.

ולהבדיל – פדיון פטר חמור בחסידות תולדות אהרן: במרכז התמונה החמור עטוי נצנצים וכיסויי פאר ובזווית התמונה מוטל הכבש שיישחט תמורתו.

 

ההצצה לעולם החרדי דרך התמונות ממחישה ללא מלים את אוירת ה"ביחד" וההווי של שבטיות, שיתוף פעולה ועזרה הדדית - בהכנות לחגים (איסוף ונשיאת מיכלי "מים שלנו" להכנת מצה שמורה, איסוף סכך וכד'), התגודדות בשמחות, התאספות להפגנות והתכנסות לתפילות. העולם החרדי, מסתבר מהצילומים, דינמי ותוסס מחד– כליזמרים ולהטוטנים, פיאות עפות אל-על בהכנה זריזה של מצה שמורה, להטוטן יורק אש בהקפות שניות בשמחת תורה, אך מאידך עולם זה קופא על שמריו – כמו בתמונת ה"חיידר" והמלמד ותינוקות של בית רבן שכאילו צולמה במאה שעברה בגלות אירופה, ולא ב- 2002 בישראל, כפי שהיא.

 

אפשר להעביר שעות בהתבוננות בצילומים. הם מעבירים לנו קשת של חוויות – משמחות, מעציבות, מיסטיות, דוחות או מרגשות.

היופי הוא בעיני המתבונן, דרך עדשת המצלמה של מנחם כהנא.

צילומים: מנחם כהנא, מתוך אתר בית אבי חי