תערוכות
 | איתן, הו איתן מאת דורית פוקץ'איתן בוגנים "לפני שנהההתמכרות שלי היתה הרס עצמי, אם זה מה שעומד מאחורי ויסקי זול וזיונים. ההתמכרות האמיתית שלי היאאריאל, בתי בת התשעה וחצי חודשים. אני מכור ללראות אותה גדלה ומשתנה מדייום ולראות את עצמי אוהב אותה ולהבחין בדקויות של התפתחות מערכת היחסיםשלנו ... אני מרגיש שתהליך העבודה שלי השתכלל מאז נולדה ביתי הקטנה. לא בגלל שאני עובד הרבה, אלא בגלל שהנסיבות השתכללו. מאז שנולדה אריאל, כל ההסתכלות שלי על אמנות ועל החיים הזדקקה לניסוח פשוט יותר. אני לא מפקפק בהחלטות שלי כשאני ניצב מול חומר. יש שיקראו לזה אינטואיציה". (לראיון המלא: http://e.walla.co.il/?w=/204/813466) בוגנים הוא אמן וידאו, אוצר וכותב. בעל טור שבועי בנענע תרבות בשם "אמן עלהאש". בוגנים סיים בהצטיינות לימודים בבצלאל, ולאחר מכן למד באוניברסיטת קרנגי מלון בפיטסבורג בפנסילבניה. בנוסף, למד לתואר שני בווידאו בשיקאגו, שם זכה למענק עבור הישגיו. בשנת 2008 זכה בפרס האמן הצעיר של משרד המדע, התרבות והספורט. מלבד העיסוק בווידאוארט, משתמש בוגנים בטכניקות מגוונות כרישום, ציור וצילום, וכך יוצר בעבודותיו מעין קולז' ענק, פסיפס רעיוני, החושפים את עולמו. החומרים יוצרים יחד תחושה מרגשת ומאפשרים לנו להציץ לתוך עולמו. בוגנים מתייחס לרישומים שהוא יוצר כאל נקודת מוצא לווידיאו. דרך הרישומים בוגנים בודק תשוקה, פיתוי ואלימות. הווידיאו, מבחינתו, הוא דרך אינטואיטיבית נוספת דרכה הוא בודק את העולם. מבחינתו, זוהי שלוחה המאפשרת לו לבדוק את הרעיונות שלו ואת התחושות שלו. העבודות מתכתבות עם ספרות, מוזיקה וקולנוע, אותם הגדיר פעם כאהבותיו הגדולות ביותר. הוא לא מפריד בין עשייה של קולנוע לעשייה של ווידאוארט, שני תחומים אותם למד במסגרת לימודיו. ההפרדה אצלו מתקיימת יותר במישור הרעיוני, כשקולנוע מבטא רעיון לינארי כלשהו, יוצר אשליה של חלל ושל זמן, ואילו ווידאוארט בודק נושא או רעיון, מפתח אותו, כששימוש של אמצעים קולנועיים בו יוצר הרחקה מסויימת מהדימוי. העבודות של בוגנים זרועות ביקורת חברתית וביקורת אמנותית. באה בהם לידי ביטוי שאלת הגבול בין אמנות לבין החיים, בין המיסטי למיתי, בין הפנטזיה לבין המציאות היומיומית. השאלה של כתב יד אישי, ברור, ומוכר מעומתת עם יכולת חיקוי. "מבחינתי, אין ברירה אלא לסגת מהעולם, לקחת צעד אחורה ולמקם את עצמי באיזו אוטונומיה אינפנטילית מחוץ לדיבור על הדברים, אחרת אחדד את העפרונות כל היום ובין לבין אביא ביד... להסתכל על העולם בלי זמן, להסתכל עליו באותו היסח הדעת כשמעלעלים במגזין כרומו אופנתי או באתר פורנו חצי-חוקי. להרגיש כמו בנסיעה כשהכל נמרח ומתנדף, ובקיצור, לעשות שימוש בראיה המרחבית שלנו, במנגנון התפישה שחוסך מאיתנו את העיבוד. ללכת לסטודיו, זה ללכת לעבודה - לראות דימוי, לבחור אותו ולהתעסק איתו מבלי להטיל ספק ומבלי להתחשב בפרוצדורות היסטוריות או במה שלמדת בבית ספר... זה הכל נשמע כמו פיקציה אחת גדולה". (מתוך: http://www.nrg.co.il/online/47/ART1/902/564.html)  אייכמן / איתן בוגנים  בלי לב / איתן בוגנים איתן בן משה "אפשר לצחוק רק על מה שאתה אוהב באיזה אופן. בתוכי נמצא חולה פאתוס שצוחק על עצמו. אני בעצם מטפל בו כל היום. הוא כמו מונגולואיד קטן שרוצה להדליק מדורות ולשפוך ת'לב בפני אנשים שהוא לא מכיר. לפעמים אני משחרר אותו לכמה שעות ומבקש שלא יעבור את הגבול ... אני מכיל את הדבר והיפוכו. הם חיים בתוכי יחד: אני מכור לימי הכרות של סדנאות ניו-אייג', טנטרה וגלגולי נשמות. מצד אחד יש משהו פסיכוטי באנשים האלה, מעורר השראה ברמת השרלטנות, ומצד שני אני בעצמי מוצא את עצמי משוטט בספירות אחרות ומאמין שההארה אפשרית לכולנו בכל רגע נתון". (לראיון המלא: http://e.walla.co.il/?w=/233/1189523). בן משה, אמן, פסל ורשם, חי, עובד, מציג ומלמד בת"א. הוא בוגר התוכנית ללימודי המשך בבצלאל, שם אף קיבל מענק הצטיינות. בשנת 2007 זכה בפרס האמן הצעיר של משרד המדע, התרבות והספורט. בן משה, מייצר פסלים גדולים, המיועדים לחללים חיצוניים בעיקרם, אם כי הם מתפקדים היטב בין הקירות הלבנים של הגלריה. ההתייחסות של בן משה לגלריות נובעת מתוך החשיבות שמקנים לה באקדמיות לאמנות. מבחינתו, הוא מעדיף פיסול סביבתי, מתוך שאיפה כי כך הם יגיעו להרבה יותר אנשים. אולם, הוא אינו יוצא נגד הצגה בגלריה טובה, שמהווה אופציה טובה להצגה לקהל הרחב ומקשרת בין האמן לבין קונים פוטנציאליים. ההתייחסות שלו היא בעצם לפעולות שהוא מייצר, מתוך ניסיון ליצור זווית מדויקת ונכונה. הפסלים גדולים ומונומנטאליים בד"כ, עשויים מחומרים שונים. בן משה נוטה להקצין את האסתטיקה שבה הוא משתמש. פסלי הפוליאסטר הצבעוניים והמופשטים קשים לתיאור. הם יוצרים תחושה כמו של רקמות גוף, כשעיקר הכוח של עבודותיו נובע מהתחושה שעוד רגע הפסל יפרוץ החוצה מתוך עצמו ויבוא לטרוף אותך. פסלים אלו מסמלים משהו מופשט ורוחני אולי, אך עם זאת בעלי נוכחות מאוד חזקה, עם שתי רגליים על הקרקע. בעבודותיו של בן משה קיים מימד הומוריסטי. הוא כאילו צוחק על עצמו ודרך כך על העולם סביבו. מבחינתו, עבודותיו אינן מופשטות. הוא מייצר דימויים קונקרטיים ומוחשיים, בעלי נוכחות פיזית וחיה, המשקפים בסדר שונה את המציאות הפנימית, החיצונית, או את שתיהן יחד. זוהי אמנות רצינית ורוחנית, המבוססת על ספרי התיאוריה וההיסטוריה. "העתיד הוא בפוטושופ ואני לא מבין למה כולם מסביב ממשיכים לצייר בצבעי שמן שהם מפלחים מארטא ולא מתחברים לאמנות של העתיד. לפעמים אני יושב שעות ומשוטט בין פיקסלים של תמונת נוף, בתקריב של חמש מאות אחוז. זהו עולם ומלואו ... אני עדיין מאמין באיזה כוח חיים שצריך לתת לו אפשרות לזרום בעולם, אבל נראה לי שמסביב הכל מערבולות קטנות - יותר מדי בחירות, אתרים באינטרנט, אמנים, מכירות אמנות מצ'וקמקת, ספרים, בא לי לפעמים שהכל יישרף כבר". (מתוך: http://www.nrg.co.il/online/47/ART1/902/564.html).  כריש פטיש פוגש פטיש / איתן בן משה  החייט / איתן בן משה איתן בוגנים "חסר לב", איתן בן משה "מזל", 13.6-11.07, סדנאות האמנים, ת"א. |