תערוכות
 | רשמים 3 - הביאנאלה השלישית לרישום בירושליםהביאנאלה השלישית לרישום בירושלים ראויה לביקור. האוצרת דליה מנור בחרה להתמקד בחומריות שברישום, ובנושא זה בחרתי לעסוק גם אני. התערוכה התקיימה במקביל בארבעה חללים: בית האמנים במרכז העיר, סדנת ההדפס, אגריפס 12 וברבור. בבית האמנים, נמצאות חלק נכבד מהעבודות. בחדר הקטן אליו מגיעים מחלל הכניסה, ניתן היה לראות, בין השאר, רישומי חול של מיכה אולמן אשר כמו בעבודותיו התלת מימדיות מתייחס לזיכרון כאלמנט מרכזי. העיסוק בטקסטורה היא שבולטת בחדר זה; העבודה של נירית מיטרני מקסימה ביופיה, העדינות של רישום הרפידוגרף בתוך הקעריות מרגש בעדינותו ובולט בייחודיות שלו בחדר בו הוא מוצב בפרט ובביאנאלה בכללותה. שיבץ כהן משתמש בטכניקת החיכוך והשפשוף(rubbing) של הנייר על גבי עמוד בטון, מתוך גשר נתב"ג. החומריות המינימליסטית של הנייר בחיבור עם הפרטים העדינים המתגלים מתוך שפשוף הגרפיט מציבה את החומר ופני השטח בדיאלוג בין דו-ממד ותלת- ממד. רם סמוכה משתמשבפינצטה כירורגית ויוצר טקסטורות בנייר: ספק קעקוע ועיטור שהתווסף מבחירה, ספק צלקת המסמנת חוסר. עמי לוי ב"ים מס' 3 " יצר רישום מעניין בדיו ומרקר על נייר אשר עליו מעין מסך זכוכיות שונות וגופי תאורה. בחדר הקטן בקומת הביניים מציגה טסי פפר-כהן מעין ספר סקיצות מטופל כעבודה בפני עצמה, כל עמוד הוא יצירה, פעמים הנייר רקום, תפור, פעמים מעובד בצורת קולאז' לעיתים גזור ומודבק, האמנית יוצרת ברדי-מייד ספר-אמן המוצג כעבודה עצמאית. בקומה העליונה, בחדר הכניסה, מציגה יהודית סספורטס עבודה מרשימה בדיו בשם Transmition Time. בחדר משמאל מגוון רחב של עבודות: אברהם אילת השתמש בפיסת קרטון מצויה כמצע לעבודה הנקראת "לחץ פיזי מתון". הטכנוקרטיה המיוצגת על-ידי שארית הקרטון המודפס על-ידי מכונה מודגשת על רקע האורגניות של רישום הדיו המהווה חלק מהסדרה "שרירים" ומייצג חלקים של גוף האדם. אילת חשף את השכבה הפנימית של הקרטון והתערב בו במעין קולאז' דק ועדין. הלל רומן רשם בפחם מעגל רקדניות ובטכניקה של מחיקה הגיע לרב גוניות המשתרעת בסולם בצבעים משחור ועד שקוף כמעט. עבודה חכמה היא רישום בדיו על רצועת פלנלית לניקוי נשק של חן שפירא. בעברית נקראת העבודה "פרישה" ובאנגלית "Unfolding ". חומר למחשבה. בחדר הבא בפינת החדר מוצג FA FA של יצחק מרשה עבודה טובה, קטנת ממדים, ואניגמטית של חריטה על עץ ושימוש מעניין בטיט אקרילי וצבע שמן. שתי עבודות יפות המוצבות זו לצד זו הן העבודות של בוריס לנר "ים" (סוכת מציל) - עבודת עפרון מים על נייר, ורישום של חנה שוילי "אופק" (גרפיט על נייר), שתיהן עבודות יפיפיות, אשר כל אחת בדרכה, משרה שלווה ומחזירה את הצופה להרהר באיכויות הקלאסיות של הרישום. באותו חדר, ממול, רישוםפחם של לארי אברמסון :"רחביה "XII ביציאה לחדר הבא נראית העבודה דרך פתח בצורת קשת, המהווה חלק מהמבנה, ומחזק את ה'ירושלמיות' של עבודה זו. דרור אוסלנדר מציג רישום שמן על עץ לבוד "גולש רוח"; זוהי עבודה מצוינת שעובדת עם החומריות של משטח העץ; דמות קטנה מאוד מצוירת על לוח עץ חשוף - הטקסטורה הטבעית של העץ בקומפוזיציה שהאמן בחר יוצרת לכאורה וללא מאמץ את הרקע - השמים מעל ומסביב לדמות התאבכות גלי הים המקיפים את אותו גולש שספק שולט במצב ספק נסחף עם הים. בסדנת ההדפס התערוכה אינטימית יותר ומובנת כסדרה לכל אמן, נגזרת של הטכניקה אשר מחמיאה לאמנים המציגים ומחזקת את עבודותיהם; נפתלי רקוזין מציג כ - 10 תצריבים על-פי "המשפט" של קפקא. העבודות שהושלמו לאחרונה (2008) עומדות לצאת כספר-אמן במהדורה מוגבלת [(3500$) בהוצאת סדנת ההדפס הירושלמית] תחילתן לפני 30 שנה (1978) והם חזקים אף עוד יותר בהקשר של "המשפט" גם כעבודות בפני עצמן התצריבים ("סריג-תחריט") יפים ועדינים להפליא. העבודות כמעט נזיריות באופיין ועוברות בכבוד את מבחן הזמן. יוסף קריספל מציג שלוש סדרות ובהן מחווה לתחריטי התנ"ך של דורה. הסדרה של תצריבי אקווטינטת-סוכר אקספרסיבית מאוד. השימוש שמאפשר הטכניקה בנזילות מגביר את ההרואיות של הדמויות ביניהן יהודית, אדם וחוה, דויד וגולית, כמו גם יעקב והמלאך. הדפסי הרשת של דב הלר צבעוניים מאד והדימויים העוסקים בהוריו פליטי השואה נמצאים על סף הסוריאליזם. איה בן רון מציגה שתי סדרות תצריבים, שתיהן מכונות "מרגלית". בן-רון ממשיכה לעסוק בנושא המצוקה והכאב; את הסדרה העוסקת בנושא החייל הפצוע דרך דימוי החיילים כפרחים היא בונה כאיור בהמשכים. רותו מודן יצרה סידרה העוסקת בסיפור רצח האב הקדמון הרישום הממוחשב של מודן נוצר בשפה האיורית המיוחדת ומעביר את הטרגיות בתמהיל של אירוניה בקומיקס. בגלריה השיתופית אגריפס 12 מציגים אמני הגלריה (בצירוף אמנית אורחת); העבודות עוסקות במתח שבין הרישום והציור מול הצילום, השכפול והשעתוק. בולט הרישום המעולה של ימימה ארגז בו היא עוסקת בדימוי המצלמה, העבודה נקראת "ציור או צילום", וכשמה כן היא - מדגישה את המתח שבין שני המדיומים. סידון רוטנברג מציג סדרה נהדרת של עבודות "טופוגרפיה של פנים". עודד זידל מציג סדרת רישומים מצולמת שנוצרו בעקבות שיריו של שי דותן ומוצגות לידם. על-פי האוצרת דליה מנור, הבחירה ברישומי האמנים נעשתה "מתוך השטח" במטרה לגלות ולאתר מגמות בעשייה העכשווית בתחום הרישום. הביאנאלה מקיפה ומגוונת, הרישום, מדיום אמנותי אשר בדרך-כלל נחבא אל הכלים, מבליח במספר עבודות במלוא הודו ותפארתו. החשיפה שמקבלות העבודות באירוע כמו הביאנאלה בירושלים מציב את תחום הרישום כחלק בלתי נפרד מהאמנות העכשווית. התערוכה מציעה דיון בתפקיד הרישום ככלי ביטוי צנוע לרעיונות ברמת סקיצה, וכהכנה לעבודה שתעשה בשלב מאוחר יותר בחומר או טכניקה אחרת. הביאנאלה מעלה דיון ביחסים שבין הרישום ובין הטכנולוגיות השונות שניתווספו לו במהלך השנים:השיעתוק, השכפול, הצילום, והרישום הדיגיטלי הממוחשב; זוהי תערוכה מגוונת, שבה דקויות מרעננות, כל אמן וכתב-ידו, כל יוצר ובחירותיו הוא, כל אלו הותירו בי את רישומיהם . |