בין השמשות - ציורי ים / גלריה שורשים

ציורי ים - בין השמשות
רחל אלקלעי
רחל אלקלעי, ציירת וסופרת, מנהלת רומן מתמשך עם הים. לאורך שנות היצירה, היא שבה שוב ושוב אל מראות הים ומתפעמת ממראהו ומאופיו המשתנה, הרגוע והפיוטי לצד הסוער והקוצף. נדמה כי הים על יופיו הייחודי דומה אצלה למפגש עם מאהב מסתורי: "בן שלושים ושש. בעיניו עמד כחול של ים נתון תחת מניפת ריסים שחורים. פניו על תוויהם היפים והחדים, היו שזופים, ושלוה עמוקה נשקפה מהן..."
(רחל אלקלעי, "הקרנבל של גאיה", פסק זמן, עמ' 68).

לאמיתו של דבר, רחל אינה מציירת מול הים, היא אמנם משמרת התייחסות מסורתית באופן גישתה הריאליסטית ובציורי שמן על הבד, אך את הים ותהפוכותיו הסוערות היא דולה מתוכה, מיטיבה לייצר חוויה אקספרסיבית של מסת הים הנוזלית, ההופכת לחוויה רגשית ויזואלית עמוקה אצל הצופה.
בתערוכתה הנוכחית "בין השמשות" מתוספת שמש לבנה מסתורית כאלמנט מרכזי, המשקף את עולמה הפנימי הנוכחי של רחל – עולם השרוי "בין השמשות", בין זריחה לשקיעה.
השמש מרמזת על עולמות נוספים הנעים בין מציאות אובייקטיבית בה קרני השמש מלטפות ברוך את גלי הים והחול הלבן, לבין מציאות סובייקטיבית בה השמש כסימבול המייצג הצצה לעולמות אחרים.
הסופר והפילוסוף ז 'ורז ' בטאיי ( Bataille 1897-1962 ) טען, כי העולם בדומה לשפה, .
ב"פי הטבעת השמשי" כתב: "ברור כי העולם הוא פארודי לחלוטין: כל דבר שבו אנו צופים אינו אלא פארודיה של דבר אחר, ולעיתים אפילו אותו הדבר עצמו אך הצורה המאכזבת שלו" . העולם הפארודי הוא עגול, מסתובב סביב עצמו וחוזר תמיד לאותה נקודת מוצא.

במקום בו הים נושק לשמים, נשיקה רכה חיוורינית, בנקודת המפגש שלו עם האופק, רחל ממקמת את המרחבים הכחולים הנפרשים על הבד. השמש אפופת המסתורין, מאירה, עגולה, מסנוורת בלובנה, קשתית, כדורית, ולעתים שקופה, נמוגה ונעלמת במי הים.

נורית טל-טנא – אוצרת התערוכה
. Georges Bataille, Oevers completes (Paris: Galimard)1970,vol.I