חשופה / גלריה גבו

בשנים האחרונות החלו ציירים לצייר ציורים ריאליסטיים בלא לפחד, וזאת כאשר הם מתבדלים מראש מן העשייה המקומית ויוצרים ציור ריאליסטי שאינו מוכר לעולם האמנות הישראלי הספקן. תערוכה זו של האמנית מיכל ויטלס בגלריית גבו מפגישה ומציגה לנו גישות ותפישות התואמות את עולמה העוסק בגוף במודל סוג של פורטרט אישי .
העיסוק בפורטרט גוף האדם באמנות אינו חדש ותולדות גלגוליו כתולדות התפתחותה של המחשבה האנושית מהו גורל הגוף מהי הנקודה המגרה והמפעילה את המחשבה של האמן היום ליצור פורטרט אדם כמעט בגודל טבעי אצל מיכל ויטלס, המציירת מזה כ- 35 שנה, הנושא המרכזי הוא הדמות לאחר שעסקה בציור אינטנסיבי לפי מודל במשך כ-10 שנים, הגיעה להבנה כי המודל מגביל אותה והיא הרגישה צורך להשתחרר ממנו. הגעתי למצב בו המודל התחיל להגביל אותי והרגשתי צורך להשתחרר ממנו. (, וכך אני עושה עד היום. אני נעזרת לעתים בצילומים או בראי כדי להעמיד את הציור, ויוצאת מזה לדרך משלי.) הדרך משלי של מיכל ויטלס הנו מוצר ויזואלי של למידה וחוויה המועלים על בדים גדולי מימד בשמן ומתארים לרוב יחסים בין זכר נקבה בין אם הם גבר ואישה.) היום בתערוכתה החדשה היא מיישרת קו ומעלה מחדש לקדמת הבמה את הציור הפיגורטיבי - זה שמספר סיפור, שמחזיר לתמונה את הנרטיב ושאינו מסתפק עוד בפרטים מדיוקים . ויטלס מכוונת אותנו אל עבר האידיאה ובכך מכריחה אותנו ומבקשת מן הצופה להיות חלק בתהליך הפענוח.היא מעבדת ומביימת סצנות גוף אותן היא מציירת ומפרקת סוג של שיח חברתי על בימת הקרשים הרופפת של תיאטרון החיים סוג של מטאפורה נשית אישית ופרטית מצב בהקפאה יצירתה משקפת לא רק את עולמה הפנימי ,אלה גם התייחסות לחברה ולסביבה . מה שויטלס מציירת בעצם הוא את עצמה ,את משפחתה ואת הדיוקן העצמי שלה.המראה החבוי
הגברים שמיכל מציירת הנם בלבוש מלאה ובפרופורציות שונות ואילו הנשים שלה עירומות כמעט קלאסיות. מוסכמה חברתית מקובלת שנושאים ארוטיים שייכים לצנעת הפרט, ועל כן אצל ויטלס הם בדרך כלל אינם נדונים בפומבי, או שנדונים במרומז, ואין מקובל לעסוק בהם בצורה פומבית וישירה. הדמויות של מיכל ניצבות בתוך חלל נקי, מככבות במוזרותן ושונותן במרכז הבד. מבע פניהן מלמד כי הן שקועות בעולמן הפנימי, מנותקות מסביבתן, רחוקות ממגע ,זרות ומבודדות, נתונות בהקשבה או התבוננות. חלק מהדמויות מישירות מבט אל הצופה ונראה כאילו הן בוחנות אותנו ואת המתרחש במציאות שמולן. הדמויות לא נבחרו בשל סיפור מיוחד או המשקל של הווייתם ומקומם בעולם, ובכך מחזקות את משמעות הציור שלה .
תערוכה זו "חשופה " היא פרי של התבוננות ממושכת על המתרחש בגוף האדם. הביטוי הריאליסטי בציור אינו כל הסיפור והיחסים המוצגים בתערוכה בחלקם מרמזים על מציאויות נוספות. הגישה החדשה שאימצה הייתה גישה לפיה על האמנות להיות אישית חזקה יותר הסתר וגילוי - מול חופש ושחרור הם המאפיינים את יצירתה של מיכל ויטלס בתערוכה החדשה.

תפישתה זו על פי הבנתי נסמכת רבות על רעיונותיו של הפילוסוף עמנואל קאנט שטען כי אין לנו גישה ישירה אל העולם כפי שהוא, ולכן הדרך אל התפישה תמיד מתווכת על ידי החושים. כל אלו מעוררים בלב הצופה ספק איזו מציאות היא האמיתית ואיזו היא פרי הדמיון.

בברכה
רפאל ברביבאי
אוצר