בלי נדר עמית קבסה / גלריה חזי כהן

בתערוכה הנוכחית מוצג פרק יצירתו החדש של עמית קבסה מן השנתיים האחרונות העומד בסימן הגלות. בשנים קודמות עמל האמן על נטיעת דמויותיו באדמת המקום וביסס אידיליה קיבוצית המאחדת אדם וטבע. ציורים אלו התאפיינו בתיאורי דמויות המקום, משפחות, בעלי-חיים, צברים ופסטורליה שבאווירתה חברו פעמים רבות חתן וכלה כסמל לזיווג בין בן-האדם לאמא-אדמה.

הציורים והפסלים שבתערוכה זו עוקרים את שורשי המתיישבים שהכרנו בציורי הקיבוץ הקודמים, שומטים את הקרקע תחת רגליהם וממירים אדמה ירוקה באדמת-אדום-דם. במרכז התערוכה עומד הציור שכותרתו ''גלות'' - זהו טריפטיכון מונומנטלי שמנסח בשלושת כנפיו את האתוס הגלותי, ובו תיאור משפחה העוזבת את מקומה ומקבלת על עצמה את עול הגלות. בציור מרכזי אחר, ''משפחה בסירה'', מתוארים בני משפחת האמן נודדים בלב ים אינסופי. כך בין פסלי סירות וציורי מסע יוצאים תושבי יצירתו של קבסה מאור השמש אל חשיכת הגלות. לאורה של הגלות הפיזית מתעוררת הגלות המטפיזית. אם הגלות הגיאוגרפית כרוכה באי-הימצאות במקום מסוים אשר הוא ''המקום'' המשמעותי, אזי הגלות הנפשית מפרידה בין האדם לעצמו, בין האני לעצמי (מרכיב שעולה בדיוקנאותיו-העצמיים של האמן). פרק היצירה הנוכחי מגולל אפוס המזנק דרך המקום אל החזקה האנושית-קיומית, ומציב את הגלות הפיזית (מקומית) והמטפיזית (נפשית) כתכונה מהותית בהווייתו של האדם.

טקסט: רון ברטוש "עמית קבסה: קיבוץ-גלות"