משמעות השם פריש- מיש בגרמנית הוא ערבוב טרי, עירוב קלפים או חלוקת תפקידים מחודשת. ואכן, יצירתו של ז'אק ז'אנו היא מעשה פריש-מיש של רעיונות, דימויים ומדיומים שונים. ז'אנו מעולם לא קפא על שמריו ובמשך שלושה עשורי פעילותו הוא ממשיך לחפש, לחדש, לערב ולערבב בין מדיות שונות, לא דבר של מה בכך כשמדובר באמן בוגר שהגיע לבשלות אמנותית.
ז'אנו הפך להיות מזוהה עם פיסול הברזל הכאילו-מרושל שלו, שאת חומרי הגלם שלהם הוא אוסף בשדות ובאתרי פסולת בגליל, סביבתו הטבעית. פעולת המיחזור וההחייאה הזו, טורפת את הקלפים מחדש, כשלמעשה הוא יוצר עבודת אמנות מקודשת מחפצים שהגיעו לכאורה לסוף דרכם. פסלי הרדי-מייד של ז'אנו גם הם שעטנז פריש מיש - הוא מרתך אותם באש, מוסיף להם חומרי גניזה יהודיים שונים (טליתות, רצועות תפילין וקלפים מתפוררים) ולעיתים גם ספרות עברית כללית ואנציקלופדיות חתוכות.
ז'אנו כצייר- מדיום בו הוא פחות מוכר- מתמקד בעיקר בדיוקנאות עצמיים אותם הוא מצייר על בדים או על דפי שבועוני אופנה ואמנות. בטרם יבש הצבע, הוא הופך את הבד או הנייר ומאפשר לצבע לזלוג בחופשיות, אפילו במחיר של מחיקת הציור. וכך נחשף טבעו המגחיך והמגחך של ז'אנו, ניכר כי הוא אינו חושש מחיוך וצחוק כמו גם רצינות תהומית, אשר מבחינתו הם היינו-הך.
בשנתיים האחרונות ז'אנו שיכלל את דיוקנאותיו העצמיים ופנה לעיסוק במדיום חדש- הוא החל לצלם את עצמו בשלל תחפושות, ואת התוצר הסופי הוא מחבר ומדביק לחלקי עגלות, לספרים חתוכים ובעיקר על קוביות פלדה המשמשות קופות צדקה, הנראים כמעין איקונות חלודות של צדיקים יהודיים. וכהרגלו, ז'אנו מציג יצירת אמנות עם קריצה, ספק רצינית מחאתית ספק אירונית מלגלגת- הרי כולנו מכירים את השנור של ישיבות ומתרימים פרטיים, המדביקים תמונת צדיק בכדי לגרום לתורם להוסיף מעותיו. אצל ז'אנו קופות הצדקה מרותכות מכל צד ובעצם לא ייפתחו לעולם.
בתערוכה החדשה יוצגו מגוון המדיומים השונים בהם עוסק ז'אנו- פיסול, ציור, צילום, וידיאו ומיצב. התערוכה איננה רטרוספקטיבה וגם איננה עוסקת בממד אחד של יצירתו, אלא פריש- מיש של מדיומים והשפעות. החל מדיוקנאותיו העצמיים על בד ועל מתכת, פיסול הברזל והאותיות העבריות המרותכות וכן צילומים מטופלים מצוירים מתוך הסטודיו.
במסגרת אירועי אוהבים אמנות תתקיים תערוכת הרחוב "דה גורדון שואו" בה יציג ז'אק ז'אנו את המיצב "תא מטען"
