צלמת: גפני שליין
זוכרת את עצמי ילדה בת חמש או שש, הולכת ברחובותיה הבורגניים של חיפה שלפני 48 שנים ומסתכלת בסקרנות רבה על כפות רגליהם החשופות והלבנבנות של העוברים ושבים. הצצה זו התאפשרה לי רק כשאבי לא תפס אותי בקלקלתי. בתיכון בחרתי ללמוד צילום בבית הספר "ויצו" שבחיפה על מורדות הכרמל. הצילום פיתח בי בעיקר את הגרפיקה והאסטטיקה, בנוסף לראיית העולם מזווית שונה. לאחר שנים חזרתי שלא במודע למשיכתי הישנה לכפות רגליים וידיים ואל המסתוריות המהפנטת שבהן לגביי.
התחלתי ללמוד רפלקסולוגיה לפליאתם הרבה של סובבי. הרפלקסולוגיה הייתה אז בחיתוליה בארץ ונחשבה לעיסוק משונה וחריג.
ואז, הגיע הטיול להודו. טיול לתת היבשת המסתורית והשונה מכל מה שהכרתי עד אז. בהודו, הכל כך טבעית פשוטה וחשופה, המצלמה כאילו קבלה חיים משלה והתחלתי לצלם את יצירות האמנות של הטבע.
תמונות אותנטיות לא מבוימות, ללא הכנה מוקדמת אלא באינסטינקט של הרגע הדינאמי. תוך כדי הטיול לא הבנתי עדיין את משמעות העניין. רק בבית כשנאספו התמונות אל תוך המחשב, נפל האסימון הגדול וכל הפאזל שבניתי במשך שנים הושלם לכדי תמונה שלמה וברורה. את זווית הראיה שלי לגבי הודו דרך כפות רגליהם וידיהם של תושביה אני מביאה בשמחה אליכם.
ההצצה בסתר של בת ה-5 מחיפה הופכת בתערוכה לאמירה גלויה וברורה שמסר חשוב מאחוריה- כולנו אחד !
מתחת למעטה ההגנות, הסטיגמות והקיבעונות, אין זה משנה באיזה חלק של כדור הארץ נולדנו, מה צבע עורנו, מהו מקצוענו, ומהי דתנו. כולנו נוצרנו באותה תבנית בסיסית שווה. כולנו עשויים מאותם המרכיבים ורוצים בעולם טוב יותר.
האירוע יפתח בריקוד הודי מסורתי שיבוצע על ידי הרקדנית : יעל טל . בנוכחות נציג השגרירות ההודית מר' שראד סטיבסטיבה. הארוע ילווה במוסיקת רקע של נגן הסיטאר : רועי ארלי.
התכנים המופיעים באתר ובפרטי תערוכה זאת הינם מטעם הגופים המפרסמים ובאחריותם.
