אורנה בן-עמי / עננה / גלריה גבו

אחרי 7 תערוכות יחיד במוזיאונים בארה"ב ותערוכות יחיד בגלריות ברומא ובפריז, חוזרת אורנה בן-עמי להציג בארץ.

אורנה בן-עמי מרתכת בברזל חפצים המייצגים סיטואציות וסיפורים אנושיים. בתערוכה הזו היא עוסקת בסיפור אישי נוגע ללב על אבדן שחוותה בילדותה. הסיפור עובר מהזיכרון האישי לזיכרון הקולקטיבי ומתחבר לכל צופה ולחוויות האישיות שלו.

העבודות, שמרביתן נוצרו במיוחד לתערוכה זו, מאגדות פרט להיבטים הויזואליים-אישיים, גם עיסוק בחומר כמבטא נושאים חברתיים, סביבתיים ופוליטיים.

מותה הפתאומי של אחותה הבוגרת של אורנה שבועיים אחרי בת המצווה שלה, מהווים רקע נושאי ולב התערוכה. בביתה לא נתנו מקום לכאב, לכעס ולפחדים, מתוך רצון להתגבר על הכול עם חיוך. לאורך השנים חשה האמנית חובה לשמש פה לילדים במשפחות השכולות, הילדים שביחד עם האח או האחות, איבדו גם את הוריהם, שהיו שקועים במאבק להמשיך את החיים על אף האבדן.
המאבק בברזל והריכוך שלו הם לדברי האמנית כמו המאבק בחיים. הברזל המשמש לאנדרטאות מנסה לשמר זיכרונות והחפצים מברזל אותם היא מפסלת, מספרים סיפור ומייצגים מבחינתה את האדם. במוקד התערוכה עומדת עוגת יום הולדת מעוכה ובמרכזה נר זיכרון המכביד עליה וקורע אותה לגזרים.
הברזל החשוף והחלוד בתערוכה איננו מתחנף לעיניו של הצופה. ההקשרים המיידיים שהברזל מביא עמו קושרים אותו מצד אחד לאדמה שממנה הוא מגיע, ומן הצד האחר לתעשייה שבה הוא משמש. העבודות, שמרביתן נוצרו במיוחד לקראת תערוכה זו, מאגדות היבטים ויזואליים-אישים. בחלק מהפסלים אפשר למצוא עיסוק בחומר כביטוי לנושאים חברתיים, סביבתיים ופוליטיים, אחרים מוסרים סיפור המתקשר לעבר, לחוויה או לפנטזיה, ויש גם עבודות העוסקות בעניינים לוקאליים – פיזיים וקונקרטיים מחייה של האמנית. כל אחד מהפסלים הוא בעת ובעונה אחת גם עבודה אישית, וגם הצעה לנקודת מבט שונה, ביקורתית, על שאלות הנוגעות לאנושי ולחברתי, שמבטאות את התרבות וההיסטוריה של המקום.


אוצרת: דניאלה טלמור