שלוש תערוכות חדשות בגלריה גרוס / גלריה גרוס

עמית מגל - "שתי תמונות - תערוכת יחיד"
עמית מגל – צלם, שירת כצלם בדובר צה”ל, ובשמונה השנים האחרונות עובד כצלם עיתונות ב"ידיעות אחרונות”, מתגורר בתל אביב.

הפער בין התיעודי לפרשני, בין החושפני למרומז, בין המנוגד למשלים, עומד בליבה של תערוכת היחיד הראשונה של עמית מגל. פורטרט של חייל. פורטרט של אישה. מחנה פליטים. התנחלות. המפגש בין זוגות תצלומים שנוצרו מתוך שפה וויזואלית שונה, המתמקדים בתכנים שונים, מבקש להתמודד עם שאלות אלו.

הריאליזם המאפיין צילום חדשותי, המקפיא רגע נבחר מתוך ניסיון "לספר את הסיפור כולו" בתמונה אחת, לוכד את תווי פניו של חייל במסע אלונקות. מול תמונת החייל ניצבת דמות נשית עירומה. דימוי האישה מטושטש, חשוך, הפרטים הולכים לאיבוד, רגע נבחר מופקע להווה מתמשך. במקום בו האסתטיקה מתורגמת לתמטיקה נבחן הפער בין קצוות אלו. נבנה דיאלוג בין צורה לתוכן, בין ייצוג
ריאליסטי לבין פניה לרובד אסוציאטיבי. מתוך אינטראקציה וויזואלית בין פורטרטים קונקרטים נוצרת הפשטה רעיונית הבוחנת חיילות ונשיות, עוצמה ורוך, קונפליקט והשלמה.

זוג התצלומים השני מציג צילומי נוף של ההתנחלות היהודית דתית הר-ברכה ושל העיר הערבית מוסלמית ג'נין. נוף דומם, פסטורלי, של מקומות קרובים-רחוקים בוחן את מושגי ה'בית' וה'שייכות'. ייצוגים שלווים של נושאים טעונים.

שתי תמונות נבדלות, טעונות הפכים וניגודים נפגשות בתערוכת יחיד.

איריס קובליו – "דבר אלי"

איריס קובליו, אומנית רב תחומית, בוגרת האקדמיה למוסיקה בקומפוזיציה, האוניברסיטה העברית בספרות עברית, ובעלת תואר שני באמנות פלאסטית מאוניברסיטת פנסילבניה שבארצות הברית. זכתה במלגת לימודי תואר שני מטעם גלריית מרלבורו מניו-יורק.
בתערוכתה "דבר אלי" מטפטת חלק מחלל הגלריה עם ציורי הפרחים שלה ומטמיעה ביניהם את ציורי העירום האישי שלה.
הצפת פרחים, הפרחים שמביאים ליולדת, הפרחים שמפזרים על ראשי החתן – כלה , סידורי הפרחים על שולחנות האירועים בחגים ובחגיגות ובימי ההולדת, פרחי מינחה בטקסי דת שונים, והפרחים שמניחים על מצבות המתים .
"דבר אלי בפרחים" -- משפט קלישאתי תלוי תרבות, מסורת וגיאוגרפיה, אבל, קובליו, ולא במיקרה, קיצרה את המשפט ל- "דבר אלי" והיא אומרת – קומוניקציה ישירה ועניינית, דיבור, פשוט דיבור, פרחים, פשוט פרחים, עירום אישי, פשוט עירום אישי. קובליו מחברת בין הטקסט, דימוי הפרחים, והעירום הנשי, בטבעיות, בפשטות, אך, בין לבין מונחת הביוגרפיה שלה, שככל הניראה היתה מורכבת, אבל הצגתה – אין בה זיקוקי די נור ואין בה זעקות נשמעות, ואין בה דימויים שהעין והנפש אינן יכולות לעמוד בהן. בשקט, בעדינות, ביופי, בנשיות, בפשטות, אבל, קובליו, בחלל התצוגה שלה, מקיפה ומציפה ועוטפת את הצופה וסוגרת עליו.

בוריס אויחרמן – "בוגרשוב 86”
במיצב הנוכחי, בגלריה גרוס, בוריס אויחרמן קושר ומחבר , בעזרת חוטי דייג כמעט בלתי ניראים, את ארבעת הקומות בבית המשותף – בוגרשוב 86 – דרך החלל המרכזי של חדר המדרגות .
ארבע קומות שבהם מתגוררים אנשים שונים, זרים זה לזה, מנוכרים זה מזה, והנה, למשך חודש, על ידי חוטים בלתי ניראים, הם מחוברים .