אמא אדמה / רותם מקרית גת / צימר תל אביב

ראיתי את זה קורה. שטחים ציבוריים נקנים על ידי בעלי ממון, מגודרים ונצבעים על ידי עבדים חסרי-כל; על הגדרות, הבטחות לעתיד טוב יותר, לאלה שיכולים להרשות לעצמם - העשירים הצעירים. שם הפרויקט, תאמינו או לא: קרית הלאום. וכך, מושרש העקרון הפאשיסטי היסודי, עמוק פנימה, מונחל לדורות הבאים? " מתוך מחברת הרישומים 'אמא אדמה' / רותם מקרית גת אמא, עייפנו מן הקרב, בטנותינו ריקות, גופנו נרעד ועינינו צורבות. מתי נוכל לשוב הביתה? שתיקה; אין תגובה. כעבור שנים רבות? רוח חמימה חולפת בעד גופותינו. השבנו הצעצועים הישנים לארון, החטאים, המצחיה וכמה אסימונים שהחלידו בין שרוכי המגפיים. כעת, אנו חופשיים? מה נעשה עכשיו?! נשטוף פנים וננסה להבין פשר הסיפור שמתחולל כאן, ברגע זה ממש. חומה, מגדל, מנגנון, תאגיד, תעמולה, גרעין, לחם, בשר, עבודה, צמח, דואר, עשן, שלט, חניה, אוטובוס, מכשיר, מחלה, בטחון, פתק, עין ? כיצד נראים החיים בישראל מבעד למראה? מה מתרחש תחת אפינו ללא הרף, בעודנו אצים הלוך ושוב, אוחזים במכשיר או בוהים בצג? בשנתנו, או כשאנו חולמים בהקיץ? אמא אדמה / רותם מקרית גת, תשעא