שיתוף התערוכה:

ארבע תערוכות חדשות בגלריה גרוס / גלריה גרוס


טלפון - 03-5495023
19/03/2011 עד ה-11/04/2011

דני עשת - "מתחת לשולחן סכין"


"..כי קמה עליהם קללה נוראה, מלחמת אחים,
טוב לנו להתבונן אליהם מרחוק ולשבת במנוחה,
מאשר להתערב בריב אנשים ההולכים למות, הנלחמים ביניהם ברוח שיגעון."
(יוסף בן מתיתיהו, תולדות מלחמת היהודים.., ספר רביעי, פרק שישי)

בתערוכה מוצב שולחן גבוה וסביבו סדרת צילומי סכינים.

העבודות מנסות לחקור מציאות ישראלית,‫ של עודף בירוקרטיה ויחסי אנוש מעורערים, שחסרים בה סטנדרטים של ויכוח, חובת הוכחה וכללי היגיון‫.

חפצים יום יומיים אלה, משמשים בשפה המדוברת לתיאור סוגי התנהגות אנושית.

‪"מתחת לשולחן‪" -התרחשויות חסויות, חשאיות, סמויות ומתחזות,
שמנוהלות ומתחמקות אל מאחורי הקלעים.
‫"מתחת לשולחן‫" ‫-מושג אפוף באפלוליות, חוסר הוגנות‫, אי חוקיות,
מלא סודות ושקרים‫. שם חוגגים המראית והתדמית‫, החמדנות והתחרות‫.

אופיו הסוריאליסטי של השולחן, בוחן את הפעולות שנעשות תחתיו בחשאיות.
אופן ייצוג הסכינים, כלים שימושיים ומשחיתים, הוא על רקע בדים שמאחורי כל בד מסתתר סיפור אישי.



נועה אסטרייכר - "שירים למגירה"

 


נועה אסטרייכר, אמנית, ילידת ירושלים 1984, מתגוררת בתל אביב.
בשנים האחרונות כותבת את הטור "אחת העם" ומבקרת ספרות מתורגמת בעיתון מעריב. בנוסף, עורכת באתר אינטרנט ומגיהה בהוצאת ספרים.
הצירוף הלשוני "שירים למגירה" מתייחס לכתיבה שאינה רואה אור. הפרוייקט "שירים למגירה" הוא ניסיון להביא את האור לתוך המגירה – מבלי להפריד ממנה את השיר.
בתערוכה יוצגו מגירות-שיר שנאספו מן הרחובות ו"הצמיחו”, כל אחת, אישיות פרטית משלה, בהתאם לשיר שנמצא בתוכן. במגירות ניתן למצוא קטעים משיריהם של משוררים כגון: חדוה הרכבי, אגי משעול, אלמוג בהר, ישראל אלירז, דליה רביקוביץ, ועוד.
נועה אסטרייכר מתקיימת ממילים פשוטו כמשמעו: המילה הכתובה היא פרנסתה, אולם רק מחוץ לעבודתה היא יכולה לעסוק במילים כחומר – בסיס ליצירה רחבה יותר.




אברהם שיין - "ביום השמיני"

אברהם שיין, משורר לאומי, מציג תערוכת שירים שישית בגלריה גרוס, בעיתון הרחוב אייזנברג, ובגלריה יוטה סאן, בבית הקברות.
"ביום השמיני" הוא מושג המדבר, על פי אברהם שיין, על היום שאחרי השבעה, היום בו האבלים קמים משבעת ימי האבל על יקיריהם, היום בו הבית מתרוקן מאורחיו המשתתפים בצער, היום בו הא?בל נשאר עם עצמו.
שיין עבר "ש?בעות" בחייו, והשבעה האחרונה היתה לאחר מות אימו . בסידרת שיריו הנוכחית הוא עושה ניסיון נואש להחזיר לעצמו את יקיריו המתים – את אביו ואת אימו ואת החתול שנדרס ואת הכלב הזקן והחולה שהווטרינר גאל מייסוריו ואת העובר שרצחו לו בהפלה ואת חבריו שנפלו ואת הצמחים שנבלו.
שיין, בשיריו, ישיר, ובוטה, חותך בבשר החי, שלו, ושלנו הקוראים, ואין רחמים.




נעמי שלו - "קרן, פלס, וקרן מידה"

העבודה "קרן, פלס, וסרט מידה" מכילה טקסט אישי ושני אובייקטים פיסוליים המלווים את הטקסט.
"בימים ההם, במשך שנים רבות, הייתי הולכת למוזיאון, לראות אמנות. המוזיאון – קרן האור של התרבות. ביום המיועד, הייתי מתקלחת, חופפת, לובשת את החגיגיים שלי, עונדת את שרשרת הפנינים שלי, מתאפרת, ונוסעת למוזיאון. בכניסה למוזיאון היו אומרים לי לקנות כרטיס, הרבה כסף, הייתי משלמת ונכנסת להיכל. הייתי הולכת קילומטרים על גבי קילומטרים ורואה המון המון תמונות, הייתי מתרגשת ומתרשמת ובסוף הייתי מתעייפת ויושבת לשתות קפה. היום אני לא הולכת למוזיאון, אבל מה ששרד בזיכרוני, מכל שנות הקילומטראז', הם שני דימויים בלבד: פלס וסרט מידה. התמונות נמחקו כולן, אבל המאמץ שהושקע בהצבתן, במרחק המדויק, שנקבע על ידי האוצר, בין תמונה לתמונה, המאמץ שהושקע בהחלטה האוצרותית האם להציב את התמונות, כולן, בקו התחתון שלהן, או בקו העליון – כל המאמץ הזה נשאר חקוק בזיכרוני, ולכבוד כל אלה אני מקדישה עבודה זו”.
העבודה מכילה, כאמור, טקסט אישי ושני אובייקטים : פלס וסרט מידה מוזהבים ומשובצים יהלומים, וכן, עקבות של תמונות מוזיאליות.

 




מיקום - גלריה גרוס

זמנים - 19/03/2011 עד ה-11/04/2011

פתיחת התערוכה - 19/03/2011


התכנים המופיעים באתר ובפרטי תערוכה זאת הינם מטעם הגופים המפרסמים ובאחריותם.








כל הזכויות שמורות ל - artbeat.co.il © מרחב לאמנות ו- אומנות ישראלית


||