תערוכות > אברהם פישר - ציור, יהודית פסקל - פיסול
אברהם פישר - ציור, יהודית פסקל - פיסול / שורשיםטלפון - 03-6853553 04/02/2011 עד ה-24/02/2011 אברהם פישר ויהודית פסקל יהודית פסקל – פסלת יהודית פסקל עוסקת בפיסול פיגורטיבי, תיאורי, כזה המספר סיפור. לכשרואים את עבודות הפיסול האחרונות שלה ניתן להבחין במעבר הדרגתי בין תיאור נאמן למציאות, בפסלים המוקדמים שלה לבין תיאור מופשט יותר, בפסלים המאוחרים, כזה המוותר על הפרטים המזהים לטובת המחווה, התנועה הדינמית והזרימה. אך לא מדובר כאן בתהליך חד-כיווני, מן הפיגורטיבי אל המופשט, כפי שאפיין אמנים רבים במאה השנים האחרונות, שנות המודרניזם באמנות. זהו ביטוי להלכי רוח שונים ולחיפוש מתמיד אחר דרכי הבעה שונות בחומר. יהודית פסקל ניגשת אל יצירתה מהזווית הפיגורטיבית וכהגדרתה היא "סוריאליסטית מחויכת". עבודותיה מספרות סיפורים שלמים ומלאי הומור המשקפים את המציאות ואת מה שלידה. היא "אמנית של החיים", החיים נותנים לה השראה והם נקודת מוצא לעבודותיה. פסקל עוסקת בעיקר בגוף הנשי, במבנהו בצפונותיו. פסקל היא פסלת שהבשילה לאט, ב 2005 החלה לעסוק בפיסול בצורה מקצועית רק לאחר קריירה ארוכה בתחום החינוך. פסקל בנתה פסלים העוסקים בסוגיות שנוגעות בהיותה אישה, אם, גוף האישה, זוגיות, אהבה תנועה ומוזיקה. את דמויותיה, פסקל יוצרת תחילה מחימר ומשעווה היא מעצבת, מעבה, גורעת, מכופפת ומחליקה. את התוצאה הסופית היא יוצקת בד"כ בברונזה, לעתים בפוליאסטר. עבודותיה מתאפיינות בקו זורם ודינאמי המשקף את פוטנציאל השינוי והגדילה של אדם במישור האישי והזוגי. בעבודות המוגמרות טבועים רגש עז והבעה מרשימה, וניכר בהן ביטוי אישי חזק. חלק מהפסלים מורכבים ממספר דמויות, ומתמקדים במשולש ההתייחסות הראשוני והקרוב של האישה, עפ"י פסקל : בן הזוג, היחסים עם בן הזוג מתוארים כסימביוטיים, בלתי ניתנים להפרדה, צומחים זה מזה ועוטפים זה את זה. בפסלי הזוגיות שלה הגבר והאישה חולקים את אותן הזרועות, ואילו בפסלי הרצועות שלה מעיזה פסקל להפשיט את הפסל לחרר ולרצוע את נשותיה סמל לאחווה והרמוניה שהיא מייצרת מתוך עולמה הפנימי. שתי קבוצות פסלים נוספות עומדות גם הן במרכז יצירתה של האמנית: תבליטים ופסלי רשת. בשנים האחרונות, מתוך רצון עמוק ובלתי מתפשר למצוא תשובות לשאלות שלעיתים אפילו לא העזה לנסחן במילים, היא חוצבת את דרכה ברוח ובחומר אשר תחת ידיה משתלבים לאחד והופכים לשפתה האישית הפיסולית. יכולת ביצועית זו מאפשרת לה כיום לעסוק בנושאים שונים ומגוונים כאשר מרכיבי החומר משניים ורק משמשים אותה לביטוי רעיונותיה. בפסלי הנשים הדשנות שלה האישה מתוארת כחופשייה, נועזת, בטוחה בעצמה. כשהן לבדן, אין בהן מאומה מן הבדידות או השעמום; הן שוכבות להן להנאתן, או מפקירות את גופן העירום על גבול המחול הפרטי. שיטה אחרת בה מתמחה יהודית היא פיסול ברשת, בה היא יוצרת פסלים ותבליטים. ביצירתה ניתן להבחין באיכות פיסולית דומיננטית, העוברת כחוט השני בכל הטכניקות בהן היא יוצרת. יכולתה של פסקל למצוא את קולה האישי, לפתח אותו, ללטש אותו, לשפר אותו, להפוך אותו לכלי כנה לביטוי עצמי, משמעותית ביותר. יכולת זו מתמזגת בשמירה על הנתיב הפנימי המתעלם מזרמים חולפים, מעידה על אמנית בשלה אשר מכירה היטב את האמת האישית שלה. רפאל ברביבאי, אוצר האמנות של אברהם פישר האמנות של פישר מסחררת בצבעוניותה, סוג של מזיגה של גישות ומראות מודרניסטים המזכירה את אסכולת פריז הצבעונית. כל אלה חוברים יחד לכלל הרמוניה וביטוי אישי, בהם פישר יוצר אמנות העוצרת בחובה את היחס והקשר לעולם דרך תיאורי הצבע והאור שלו . "אברהם פישר אומר : אני רוצה לפעול במסה אחת, רגשית – שכלית, חזותית, אני יוצר החושב על מריחות הצבע שלי " הבנתו העמוקה של פישר בערכים של צבע קו וחלל מעניקה ליצירתו ממד של ריכוז ותמצות - הוא מצייר עולם מדהים ויפה. פישר כמו קורא לטבע להציג את החלק המיתי והמפתה שבו. בציוריו שפה וקומפוזיציות צבעוניות סוחפות המוארת באור מיוחד הבוקע מתוך היצירה עצמה, מתוך החומר. הטכניקה המיוחדת בה הוא עובד בהנחת צבע, העומס של מאסת החומר הניבטת מן היצירה, מזכירה עבודתו של אלכימאי. בציורי הנוף שלו הוא הר געש מתפרץ המורכב מחלקים צורנים רבים וקטנים המתחברים לתמונה שלמה. פישר האמן מתבונן כל הזמן בשינויים שבנוף המוכר לו ומתבונן לתוך עצמו במקביל והתבוננות זו אינה נוסחתית, אלא חדשה ורעננה בכל פעם. הוא מפליא לספר על כך בשפתו הציורית המגובשת והעשירה. אפשר לכלול אותו בין האימפרסיוניסטים, הוא נותן לציורי הנוף עושר ייחודי לנוף, עוצמה ציורית, המעצימה את תיאורי הטבע. בטכניקת הציור של האמן, יש ריבוי וריבוד של שכבות צבע, הנחות חדות, קטנות ורבות, החוזרות על עצמן עוד ועוד, מאפשרת ירידה לפרטים. פישר הוא אמן המצליח להכיל בתוכו את הידע המצטבר אשר קדם לו, והוא מפנים אותו ויודע להשתמש בו בצורה וירטואוזית. בעין מודרניסטית, פישר עלול להישפט כאמן השייך לעולם אחר, שהישגיו המוכחים הוזנחו על ידי התרבות האמנותית השלטת בימינו. אך בהקשר הרחב, השוקל את כל הידע אשר הנצבר במשך הדורות, ואשר עשוי להעריך את תקופתנו כתקופה בעייתית, ואולי אפילו זניחה – פישר הוא אמן העומד על יסודות איתנים, והוא יודע להפיק מן העץ העצום של הידע הכללי פירות מהוללים. פישר שייך לאסכולת האמנים המתחברים לזרם העכשוי מעורבותו העמוקה בחיי התרבות והרוח באשר הם ניכרת ביצירתו .לאמנותו אופי אקספרסיווי מובהק. האקספרסיה אצלו אין פרושה התפרצות בלתי מבוקרת .היא מושתתת על הגות בדבר הנעשה סביבו .מבחינת תכנה יצירתו נושאת אופי אקסיסטנציאלי בו הוא מבטא את הרהוריו על מקומו ועל העולם הסובב אותו . לפישר שפה ייחודית .יציבה ומיומנה המקשרת בין קטבים שרק מעטים הצליחו להביאם יחד האחד מושך אל עולם חושני, דיונסי, רומנטי בלתי מושג. והשני לעולם אפלטוני קלאסי אבסטראקטי . רפאל ברביבאי, אוצר מיקום - שורשים זמנים - 04/02/2011 עד ה-24/02/2011 פתיחת התערוכה - 04/02/2011 |
התכנים המופיעים באתר ובפרטי תערוכה זאת הינם מטעם הגופים המפרסמים ובאחריותם.
כל הזכויות שמורות ל - artbeat.co.il © מרחב לאמנות ו- אומנות ישראלית
||