מיצב שבו 3 עבודות על בדי ענק (בגובה 6 מטר כ"א) עומד במרכז התערוכה 'ואז יבוא השקט' של רותי הלביץ כהן. המיצב יוצר חלל בתוך חלל. על הרצפה פזורות מראות אליפטיות, המשקפות בו-זמנית את העבודות ואת הצופה. 
"במרבית עבודותיה של רותי הלביץ כהן נשים הן הגיבורות הראשיות, דמויותיהן נשענות על מקורות קמאיים – מיתולוגיות וסיפורים – ועל הגלגולים והעיבודים של אלו באמנות ובתרבות הפופולרית דוגמת סרטי וולט דיסני. יצירותיה האינטנסיביות, לעיתים באורח קשה, מספרות סיפורים, סיוטים, חלומות ואגדות. הן אומרות שירה ומשמיעות זעקה כישויות עצמאיות שמחפשות את דרכן בעולם" כותבת האוצרת ד"ר סמדר שפי.
בתערוכה מציגה הלביץ כהן לראשונה צילום מבוים. בצילומים מתעטף תומר ספיר, אמן וחבר, בבגד נייר המופיע ב"שעון החול". השמלה, מגזרות מצוירות של חלקי גוף, עדינה ועם זאת מחרידה. השמלה מכסה את ספיר כפקעת המכסה על גולם שיהפוך לפרפר. המפגש של גוף גברי עם שמלת הנייר של הלביץ-כהן מעלה שאלות לגבי מגדר וכוח.
במקביל לתערוכה בCACR מוצבת העבודה 'זהרורי יופי' בבית הפתוח ברמלה. העבודה, מסך דמעות קולקטיבי, נוצרה בסדנאות ביוזמת CACR ובשיתוף הבית הפתוח. בסדנאות יצרה רותי הלביץ כהן יחד עם נשים מקהילות שונות בעיר, דמעות נייר עליהן כתבו מחשבות, שאלות וסיפורים קצרצרים. העיסוק של הלביץ-כהן בנשים מוצג מהיבטיו המיתיים והיבטיו הנוגעים בחיים ממש.
נעילה: 28.2.23