Rodina מולדת: לא ממש ''רוסי'' לא ממש ''ישראלי''? / גלרית הפירמידה

אמנים: מקס אפשטיין, אנה אפשטיין, יעל בלבן, מעיין זארי, נטליה זורבוב, מיה זקס, מארק יאשאייב, דינה יקרסון, אנדרי ירושביץ, יורי כץ, אנדריי לב, אנה לוקשבסקי, רופינה מרביובה לין, איליה מדבדב, אלכסנדר מנדלביץ’, ודים נמירובסקי, טל סירי, אינה פולונסקי, אנה פולנסקי, יוליה פריידן, איגור קרוטר, אניה קרופיאקוב, פליקס קריס, אנה ים רוז, אבי רוזן, אלינה שמוקלר, אלכס שניידר.
“תא-תרבות להקת שי-טן”, 2010-2007 סרט וידיאו של יעקב חפץ.
הופעה: להקת “שי-טן”, מוזיקה ישראלית מקורית בשפה הרוסית.
ודים נמירובסקי בס, שירה, שי קלינבוק שירה, רודיון איינגורן גיטרה, יקטרינה פונומורוב קלידים, ליאוניד שרמן תופים. התערוכה בשיתוף עמותת “מורשתנו” - צ’רטר לדמוקרטיה בישראל
ופירמידה - מרכז לאמנות עכשווית, חיפה.
עבודות של אנדריי לב, אנה לוקשבסקי ואינה פולונסקי באדיבות גלריה פלורנטין 45 , תל-אביב. עבודה של אנה ים רוזה באדיבות גלריה ברוורמן, תל-אביב.
עבודה של יעל בלבן באדיבות גלריה שי אריה, תל אביב.

 --------------------- 

התערוכה ביוזמה ובשיתוף פירמידה עם עמותת "מורשתנו", ובתמיכה של מר יוסי בן בסט, יו"ר ועדת ביקורת בעמותת "מורשתנו" ויו"ר חברת סנצ'ורי.

עמותת "מורשתנו" נוסדה ע"י עולים מבריה"מ והוקמה לשם טיפוח הדו-קיום בין עולי ברית המועצות ואוכלוסייה הותיקה של המדינה לשם חינוך העלייה החדשה לדמוקרטיה ולשיוויון זכויות. בראשות העמותה עומדת ד"ר אלה שאינסקייה יו"ר, ביוכימאית, מדענית בעלת שם עולמי ומנהלת המעבדה לשפקטרומטריה במכון ויצמן, ד"ר דינה זוסרמן ס. יו"ר, מאוניברסיטת באר שבע, ד"ר מרק אמוסין וד"ר ליאוניד פרסמן, מהאוניברסיטה העברית בירושלים וכן, חברים בהנהלה דוד גרוסמן, יעקב שרת ומר ברונו לנסברג, יו"ר חברת סנו.

בתערוכה משתתפים 27 אמנים, בוגרי אקדמיות ובתי ספר לאמנות בישראל, שמוצאם מחבר העמים, עלו לישראל וכיום מתגוררים בה: מקס אפשטיין, אנה אפשטיין, יעל בלבן, מעיין זארי, נטליה זורבוב, מיה זקס, מארק יאשאייב, אנדרי ירושביץ, דינה ירקסון, יורי כץ, אנדרי לב, אנה לוקשבסקי, רופינה מרביובה לין, איליה מדבדב, ודים מיקולובסקי ולהקת שי-טן, אלכסנדר מנדלביץ, טל סירי, אינה פולונסקי, אנה פולנסקי, יוליה פריידן, איגור קרוטר, אניה קרופיאקוב, פליקס קריס, אנה ים רוזה, אבי רוזן, אלכס שניידר, אלינה שמוקלר.

בתערוכה יוצג, באחד מחדרי הגלריה, מיצב "שי-טן"-מוזיקה ישראלית מקורית בשפה הרוסית שמשחזר את הסטודיו של הלהקה, צילומים וסרט וידיאו של יעקב חפץ בשם "תא-תרבות להקת שי-טן", 2007- 2010 המתעד את הלהקה. בערב הפתיחה תופיע להקת "שי-טן"- ודים נמירובסקי בס,שירה, שי קלינבוק שירה, רודיון איינגורן גיטרה, יקטרינה פונומורוב קלידים, ליאוניד שרמן תופים. יוצגו עבודת וידיאו- אאודיו בשלושה חלקים של איליה מדבדב וסרט וידיאו "סונטה ליל ירח" של רופינה מרביובה לין. יוצגו גם עבודות של אמנים מקבוצת "קולקטיב" אנה לוקשבסקי, אנדרי לב, אניה פולונסקי ונטליה זורובוב, באדיבות גלריה פלורנטין 45. כמו- כן תוצג עבודה "ללא כותרת" של אנה ים רוזה, באדיבות גלריה ברוורמן.

שירלי משולם אוצרת התערוכה מציינת:" "התערוכה עוסקת בשאלת הזהות המורכבת והמפוצלת של מהגרים מחבר העמים, שעלו לישראל וקשורים לשפה הרוסית ולתרבותה. העלייה מחבר העמים, בשנת 1990, הייתה העלייה הגדולה ביותר בישראל. אין ספק, שעלייה זו השפיעה השפעה מכרעת ועמוקה על המרקם החברתי והרב-תרבותי בישראל. מעניין לבדוק, דרך עבודות האמנות, את מידת הרלוונטיות של הנושא והשלכותיו אצל אמנים שפועלים כיום בשדה האמנות הישראלית העכשווית". התערוכה הזו מתקשרת לתערוכה "לחלום מציאות?" שאצרתי בחודש מאי 2010 בפירמידה וניתן לומר שהיא גם ממשיכה אותה.

מדבריהם של האמנים:

עבודת אודיו-וידיאו של איליה מדבדב עוסקת ביחס שלו למושג מולדת

"עבודת אודיו-ווידאו המורכבת משלושה טראקים. היצירה הראשונה "מנצחת העולם" מתארת את היחסים של מבוגרים והילדים -והילדים שבתוכנו. הילדה הקטנה נהפכת להיות אישה בשלה ואחר כך נהפכת להיות אימא בעצמה. היצירה השנייה "עיר הילדות" בנויה ממילים של שיר מוכר של הזמרת הסובייטית אדיתה פייחה ששרה אותו לראשונה בשנות השבעים, והוא נהיה למפורסם מאוד בברית המועצות. השיר מתאר את עיר הילדות כמקום שאי אפשר לחזור עליו, וכעל מקום של אגדות ומסתורין. אני נתתי לשיר הזה ביצירה שלי משמעות נוספת שמתארת את תחושת העזיבה של רוסיה, והזיכרונות מהילדות הקשורים אליה. היצירה השלישית "אני מרחם על עצמי" מתארת מצב בעזרת מטפורה של יחסי זוגיות, שבו הבחור מתחיל לחנוק את בת זוגתו למרות שהיה להם נעים ביחד, ובת זוגתו עדיין אוהבת אותו למרות שהוא חונק אותה. בסופו של דבר הבחור מרגיש רחמים כלפי לעצמו". מדבדמ מציין: "בניתי את המטפורה הזאת כדי לתאר את המצב של הגירה, כאשר המהגר הורג בתוך עצמו את מולדתו, הוא עוזב אותה מתוך רצונו. ביצירות שלי אני שר עם קול צרוד, ולא יפה. הוא מזכיר קול של פועל פיזי או של איש צבא או של אסיר. איכות ההקלטה גם לא הכי איכותית, יש רעשים ברקע כאילו שהאיש הזה מקליט את היצירות האלה בעזרת מקליט חובבני רק לעצמו ולא מחשיב זאת לאומנות. המוזיקה ביצירות יחסית פשוטה של פסנתר. באחת היצירות יש שימוש נרחב בסלנג גס ביותר בשפה הרוסית שמתאים לאנשי רחוב גסים. זאת לא מנסה להיות מוזיקה, זה לא מנסה להיות ווידאו ארט כי לא מעניין אותי אפקט של איכות, אני יוצר משהו אישי, משהו שלא בנוי לכל אוזן. האנטי מוזיקה והאנטי אומנות מתארים בשבילי זווית הסתלקות שונה על האומנות ועל טעם טוב."

איגור קרוטר , צלם, שחי שנים בהולנד ושב לישראל לפני כשנה, מציג בעבודתו את טניה, רקדנית הבלט הקלאסי, שעלתה לישראל מסנט פטרבורג ושירתה בצבע ביחידה הקרבית "קאראקל ". פליקס קריס צלם ממנשר עלה לישראל מאוקראינה מציין: "בצילומים שלי אני מחפש את הזרות בתוך החברה הרוסית בארץ, אני מצלם את המשפחה שלי כבר 7 שנים ומצלם גם בתים של חברים של ההורים שלי, שכנים רוסים שגרים באשקלון". שירלי משולם: העבודות של פליקס הם עדות להעתקה של "בית" היהודי- רוסי לישראל על כל תכולתו, השנדליירים, הטאפטים, השטיח, הוילון, החפצים המונחים על הטלביזיה. הבית הזה סגור הרמטית ומנותק לכל מה שקורה בסביבתו. אין באפשרותה של הסביבה "הישראלית" לחדור פנימה. מארק יאשאייב מבליט את הקשר שלו לתרבות הרוסית אך גם את הצורך להגדיר מחדש את זהותו שלו. הוא מצלם את עצמו עם אבא שלו ואת השטיח שהם הביאו מרוסיה. הוא מספר שכשעבר לדירה חדשה הוא החליט לקחת חפץ אחד בלבד מדירת הוריו, את השטיח הזה. אלכס מנדלביץ מציג בהומור ובשנינות צילום החושף את המציאות האמיתית, החושפנית שצפה מתוך ההכחשה והניסיון ליפייף את המציאות. מנדלביץ מציין" צילום הוא סוג של מפגש בין שקר והסתרה לריאלי ודוקומנטרי והאמת איפשהו ביניהם. אבסורד ועיוות יוצרים דיאלוג מול האבסורד והשיגעון הקיומי, שקיים בסביבה".