זהו שיתוף הפעולה האמנותי השני של השניים. קדם לו ספר אמן שראה אור בברלין, בשנת 2021. שני היוצרים, לא הכירו זה את זו קודם לכן. החיבור ביניהם נעשה בידי מי שעומד בראש ההוצאה לאור, שזיהה קווים משותפים בשירתה של רונן ובתחריטיו של תדמור.
דיתי רונן: "כשראיתי את התחריטים של גלעד, נדהמתי. יש בהם עוצמה אדירה, ובתוך כך פגיעות תהומית. אין שום דמיון בין השירים לבין התחריטים, הם מדברים בשפה שונה והם מציגים עולמות שונים, ועם זאת יש בהם הרבה מאד מהמשותף. דומה שמשהו עמוק מאד מחבר בין השירים לתחריטים. כמו חוטים בלתי נראים קושרים בין העבודות".
דיאלוג בינתחומי בין יוצרים טומן בחובו הזדמנות להפריה הדדית, כר נרחב לפרשנות חדשה ומקור בלתי נדלה לבחינה עמוקה של נרטיבים, חוויות, מושגים, רעיונות, עמדות, תפיסות ומחשבות.
השיח בין התחריטים לשירים יוצר משחק סמוי בין הטקסט לקו, שמתקיים במנעד רחב של אופנים. לעתים התחריטים מרחיבים את השירים ולעתים השירים מרחיבים את התחריטים.
העיסוק ההדדי, של המשוררת ושל האמן, בסוגיית קיומם של מלאכים, עומד בבסיס התערוכה, אך עדיין השאלה מה נוצר בהשראת מה, תלויה בחלל.
בעבודותיו של תדמור, המלאכים הם, לעיתים, יצורי כלאיים בעלי כנפיים, פרי דמיונו של האמן, אך לעתים קרובות לובשים צורת אנוש. אלה הם מלאכים אנושיים המתהלכים בקרבנו, שותפים מלאים, חלקם מעוררי חמלה. האמן הוא היחיד הרואה את כנפיהם, ואולי הוא מעניק לדמויות אלה כנפיים, כדי להצילם.
בשיריה של רונן, המלאכים המתהלכים בינינו מחביאים את כנפיהם מפנינו. הם נשלחו מהשמיים אל פני האדמה כדי לבצע שליחות: עליהם לחקור וללמוד את אופן קיום המין האנושי, כדי לספר על כך לשולחיהם, בוראי עולם, בבוא יומם לשוב אל השמיים. תפקידם של מלאכים אלה הוא להתנסות בסבל ובצער של בני האדם. 
גלעד תדמור "עיסוקי באמנות מאופיין במתח שבין שלוש נטיות: מחד - נטייה, כפייתית לפעמים, לעיסוק מדוייק בפרטים, מאידך, דחף לא פחות, לפרוץ גדר ומסגרת, ומעל כל אלה, העניין העמוק שלי ברגש שביסוד המצב האנושי. כנושאים לעבודותי: מלאכים, קדושים, שרפים, דמונים, כימרות מאפשרים לגשר בין נקודות הקיצון. הרי מי יקום ויוכיחני על ייצוג לא נכון של יצורים אלה?". 

על האמנים:
גלעד תדמור, מתמטיקאי בהשכלתו. סיים בהצטיינות תואר שני ודוקטורט במתמטיקה תיאורטית במכון ויצמן. לפוסט דוקטורט נסע לMIT. אחריו נשאר בארה"ב, באוניברסיטת נורסאיסטרן שבבוסטון. כפרופ' להנדסה ומתמטיקה. לימד, כתב מחקרים וייעץ לחברות.
במהלך העשור הקודם עזב בהדרגה את עבודתו המדעית בשל בעיות בריאות. הנטישה של המתמטיקה אפשרה לו לחזור לתשוקת נעוריו, אמנות. אביו היה הצייר המוכר צבי תדמור מקבוצת העשרה,  שהקים את מגמת האמנות בתלמה ילין והבית היה ספוג באמנות. גלעד טוען שהמתמטיקה דורשת התמסרות שלמה, אי אפשר לקחת חופש מבעיה מתמטית כי כל ההישג יירד לטמיון. בתחום האמנות נהפוך הוא, טוב לקחת מרחק מהיצירה ולחזור אליה עם עין רעננה. את התחריט הראשון שלו עשה גלעד כילד במכבש שבסטודיו של אביו . לאחר מותו של אביו ב-2012, מצא גלעד בסטודיו גם מטמון של לוחות נחושת.  גלעד שמח במציאה והתחיל לעסוק באמנות ההדפס בהתלהבות הולכת וגוברת.
העיסוק החזיר אותו להתגורר חלקית בארץ וליצור כאן. עד מהרה התמחה בתחום ההדפס הגיע לאיכויות גבוהות. קיבל הכרה ואיתה ההזמנות להשתתף בפרויקטים אמנותיים ברחבי העולם.
גלעד יוצר בעיקר דמויות אנוש, חברים, שכנים, דמויות שפגש ונמשך אליהן. מיומנות הרישום שלו מרשימה והתוצאה לעיתים קצת גרוטסקית.   
ד"ר דיתי רונן - משוררת, עורכת ומתרגמת שירה, חוקרת תיאטרון, מדיניות תרבות וניהול אומנויות, יועצת בתחומים אלה לקרנות, למוסדות, לארגונים ולמשרדי ממשלה, פעילה במאבק לקידום תרבות ואמנות בישראל.
ילידת תל אביב, אם לחמישה, למדה ציור אצל האמן יצחק סער ובמסגרות נוספות. ציירה בעיקר באקריליק, אך ברבות הילדים נטשה את הציור וכתבה את רעיונותיה לציורים על פתקים. פתקים אלה היו הבסיס לשיריה הראשונים.
עם הזמן התקבלה לכיתה לנבחרי שירה של הליקון ופרסמה ספרי שירה, פואמה, ממואר ואוספים בשפות אחרות. שיריה תורגמו לשפות רבות ופורסמו במגזינים נחשבים, באנתולוגיות ובאתרי שירה בינלאומיים. על שירתה זכתה בפרסים בישראל ובעולם.

בית קפה תמול שלשום, מדרחוב יואל משה סלומון, נחלת שבעה ירושלים