בתערוכה הנוכחית מוצגות חמש סדרות צילומיות, המתכתבות עם טכניקות וטכנולוגיות מעולמות התעשייה והדיגיטל. בעידן העכשווי, תופס הצילום מקום מרכזי בהוויה היומיומית, המת?ווכת תמידית מבעד לעדשה. בעבודותיו שואף גיא און להעניק לצילום מופע חדש, תלת-ממדי, ולייצר לדימוי הצילומי ממשות ונוכחות במרחב הפיזי.
 
בסדרה ער בשנתי מפריד גיא את הצילום מהנייר באמצעות חומר פולימרי המכיל את המידע הצילומי, ומחזיר אותו כדימוי מודפס על גוף אנושי אחר. בכך הוא מקבל חיות, תנועה ונשימה. המרחב הדיגיטלי, משחקי המחשב והרשתות החברתיות מאפשרים לנו לעטות מסכות ופילטרים, להסוות את זהותנו ולשנותה. בסדרהI've Seen This Face Before  עושה גיא שימוש בפנים מתוך המשחק "הסימס" (The Sims) ובדיוקנו שלו בכדי להעלים ולשנות זהות של גוף אחר. סדרה זו מעלה שאלות בנוגע ליישומים אפשריים לפרקטיקה זו - שמירה על פרטיות, שיבוש תהליכי מעקב ואיסוף נתונים, או אולי אמירה אופנתית המהדהדת את פעולת הפילטור הדיגיטלי. 
 
המיצב מועדון הקוסמים, המוצג בחדר הפרויקטים (רוזי) מקביל את שקר המדיה והקיום הווירטואלי המפולטר והערוך לתחום אחר של אשליה ואחיזת עיניים - מופע קוסמות. הדימויים בסדרה שואבים השראה מתרבות ה'קאמפ' (Camp) שהתפתחה בשנות ה-60 של המאה הקודמת בארצות הברית. 'קאמפ' מאופיינת באסתטיקה אקסטרווגנטית ומוגזמת, שלעיתים נחשבת כחוסר טעם ואף כיעור. דווקא מתוך המלאכותית והזיוף ניתן לזהות את האירוניה ואת העמדה הביקורתית, ומתוך השקר הברור לחשוף את האמת.
 
בסדרה חומר אנושי חוזר גיא למהות האסתטית העומדת בבסיס יצירתו - הגוף. בתצלומים אלו משמש הגוף כחומר גלם, כמרכיב בקומפוזיציה וכאובייקט פיסולי הנתון לעיצוב ולהתבוננות מחודשת באמצעות הצילום וההדפס. התצלום הוא תוצר של מפגש בין צלם למצולמים בסיטואציה משחקית הכוללת כוריאוגרפיה של גלוי ונסתר. לרוב פני המצולמים אינם מזוהים ולעיתים אף נוצר בלבול מגדרי. גיא אינו מחפש עירום אסתטי מעודן (Nude) או גוף ספציפי הנושא עמו מטען פוליטי. באמצעות ראוותנות חזותית פרובוקטיבית וצבעוניות עזה הוא מבקש להציג עירום חשוף (Naked) חד ומהונדס היטב.
 
גיא און (נ. 1986) הוא צלם, אמן פלסטי ומעצב בוגר התוכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי, תואר ראשון בצילום בבצלאל ותוכנית החילופים ב-Slade, לונדון. עבודותיו הוצגו במספר תערוכות יחיד בארץ ובעולם, ביניהן בגלריה MoM בהמבורג, מוזיאון MoCAK בוורשה, מכון וייצמן, מרכז אדמונד דה רוטשילד, מכון ון ליר, שבוע העיצוב ירושלים, הגלריה לצילום בצלאל. זוהי תערוכת היחיד הראשונה שלו בגלריה.