פחות או יותר?

הביטוי פחות או יותר מתקיים בטווח האפור, שבורח מאמירה חד משמעית מדויקת ומשאיר מקום לספק. 

מאז פרצה לחיינו הקורונה השתנה כל מה שהחשבנו לשגרה. מבחינות רבות יצירה היא תמיד תהליך פנימי שנעשה בבדידות ומבקש להיחשף, אך החסימה של הערוץ השגור לדיאלוג בין האמן לקהל חידדו את התחושה של יצירה בחדר תהודה מצומצם. בועה בזמן ובחלל, שמאפשרת לבדוק מחדש, מהו המינימום הדרוש לנו ולאיזה מקסימום שואפת הרוח. עם החזרה לשגרה ניתן לבחון האם האמן, בהיותו סיסמוגרף רגיש לתהליכים חברתיים, ביטא את הדרישה לצמצום או להפך, בא לפצות על הצמצום בגודש עולה על גדותיו? האם היצירה הפכה סגפנית ומינימליסטית בצורה, חומר וצבע או גדושה בעודפות חומרית פנטסטית המציעה נתיב מילוט מהכאן והעכשיו?      

בדיאלוג בין האומנים המשתתפים לנושא התערוכה, מסתמנת בחירה לאפשר לעצמם להביע פנים שונות ומגוונות של יצירתם באופן המעודד לחקור את המנעד שיש בכל אחד מהם. היכולת להתחמק מהמדויק אל הבערך, פותח בפני הקהל הצצה לשדה הניסויים של האמן, לחוסר היכולת לתקשר את עצמך בדיוק, פער זה בהבנת האחר מחייב אותנו לסוג של הקשבה חדשה.

אוצרת- קרן ויסהוז