עודד בלילטי "עצם בלתי מזוהה"

אירוע פתיחה: יום חמישי, ה-3.6 בשעה 20:00(נעילה: 10.7)
גלריה זימאק אמנות עכשווית - רחוב ה' באייר 68, תל אביב
אוצר: ירון הרמתי / טקסט: רעות ברנע

בתערוכת היחיד החדשה שלו "עצם בלתי מזוהה" ממשיך הצלם עודד בלילטי את עיסוקו בקשר בין אובייקט לרקע, בין תרבות לטבע, ובין משמעותי לתפל.

את העיסוק בנושא החל בלילטי בסדרת הצילומים הקודמת שלו "רעש לבן" שהוצגה גם היא בגלריה זימאק )במקביל לתערוכת יחיד מאותה הסדרה במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית(, בה בודד אובייקטים במקומם הטבעי מהרקע שלהם באמצעות הצבת מסך לבן מאחוריהם. בסדרה החדשה עושה בלילטי פעולה הפוכה: הוא לוקח אובייקטים מלאכותיים, אותם ייצר במיוחד, ומציב אותם בנופים טבעיים - כך שהאובייקט הופך לנושא העבודה והטבע הופך ללא יותר מרקע.

המהלך של בלילטי בתערוכה זו מתחיל בייצור של אובייקטים גיאומטריים עשויים מוטות ברזל ומחברים שהודפסו במדפסת תלת מימד, אותם הציב על רקע הנוף. האובייקטים, עצמים גיאומטריים תלת מימדיים, הוצבו כל אחד על רקע אחר – ממדבר ועד חוף ים, כשהם מטילים צל משמעותי בעת הצילום. אותו הצל הופך להיות אולי הסממן הבולט והמרכזי לעובדה שמדובר בצילום של רגע של מציאות, ולא של עבודה שנעשתה באמצעות עיבוד ממוחשב. סממן נוסף שמעיד על נוכחותו של האובייקט במציאות היא הרגע בו הוא נפגש באדמה. החיבור של האובייקט אל הקרקע בכל תמונה מייצר מתח שעיני הצופה לא יכולות שלא להתעכב עליו.

בנוף משתמש בלילטי כמו בקנבס לבן, אל תוכו הוא "מנחית" את האובייקטים ובכך מביא את המלאכותי והמהונדס אל תוך הטבעי, את העיר אל תוך המדבר והים, את עצמו אל תוך החלל. האובייקטים שהנחית נדמים לרגע לעב"מים, עצמים בלתי מזוהים שנחתו אל טריטוריה לא מוכרת והביאו איתם ניראות שונה ומערכת ערכים אחרת. השימוש של בלילטי בנוף כקנבס גם הופך את העבודות להרבה יותר מעוד צילומים – הוא מייצר בהן רישום במרחב מחד ופיסול בנוף מאידך כך שפעולת הצילום מאגדת בתוכה עוד כמה מדיומים אמנותיים אחרים.

צילומיו של בלילטי, כאמור, אינם מטופלים דיגיטלית בשום צורה. בהסתכלות ראשונית הם נראים כאילו יש בהם עבודת פוטושופ, אבל לא זה המצב. את האובייקטים הבלתי פונקציונליים לקח איתו בלילטי ברכב מלוקיישן ללוקיישן, תכנן, ניסה, אירגן וסידר בכדי שהתמונה תצא באופן בו רצה בה, ללא כל התערבות דיגיטלית. בדרך זו דן בלילטי ביחסי הכוחות בין האובייקט לרקע: האם הרקע נמצא בצילום רק בכדי לעטוף את האובייקט? האם האובייקט רק מונח שם כדי להבליט את הרקע? הניסיון להגיע לאיזון בין שני הגורמים נעשה באמצעות הפניית תשומת הלב לאובייקט המינימליסטי הקטן, אל מול הרקע בעל הכוח. בעצם ה"הנחתה" של האובייקט, הופך הרקע הטבעי להיות מאוד שולי בתמונה. הוא שטוח, חסר קונטרסט, כשמו כן הוא – רקע. האובייקט, הבלתי מזוהה וחסר הפשר, הוא זה שמקבל את קדמת הבמה וזוכה למעמד הכוכב בתמונה, על אף ולמרות חוסר הקשר וחוסר הפונקציונליות שבו.

אותם אובייקטים גיאומטריים, כאשר הם נאספים בסדרה של צילומים שמוצגים זה לצד זה, מקבלים משמעות חדשה. הם יכולים להצביע על הצעה למהלך עתידני, התערבות בבריאה, כמו כאלה שנחתו בו זמנית במקומות שונים על פני הכדור ומסמנים לנו התחלה של משהו חדש, כזה שכולנו כמהים לו, במיוחד בתקופה הנוכחית.

___

עודד בלילטי (נ. 1979) הוא אחד מצלמי העיתונות המובילים בארץ. הוא זכה ברשימה ארוכה של פרסים בארץ ובעולם, ביניהם פרס פוליצר לצילום חדשותי לשנת 2007 על תמונה שצילם בעת פינוי מאחז עמונה. מאז שנת 2002 משמש כצלם של סוכנות הידיעות הבינלאומית AP וכיום עומד בראש מחלקת הצילום שלה בישראל, הגדה המערבית ועזה. לצד עבודתו העיתונאית יוצר בלילטי בשנים האחרונות פרויקטים אישיים אותם הוא מציג בגלריות ומוזיאונים ברחבי הארץ והעולם. עבודותיו נמצאות באוספים ציבוריים ופרטיים חשובים.