"אם סבתי היתה מאנוסי משהד ובמהלך חייה באיראן היתה עטופה בצ‘אדור כמנהג הנשים המוסלמיות. סבתי, לאחר שעלתה לישראל, בשנות השלושים של המאה שעברה, התהלכה ללא מטפחת רוב ימי חייה, היא ראתה בצ‘אדור סממן מדכא, זכר לחיים אחרים". (יעל ניצן)
עם השנים התפתחה אמביוולנטיות כלפי עיטוף הראש והפנים, נשים מכסות את ראשן מתוך אמונה דתית, והמבט החילוני שמופעל לכיוונן מסמן אותן כמדוכאות. התכסות נשים ברעלה או מטפחת ראש, באסלאם או ביהדות, מטרתה העיקרית היא לשמור על צניעות האישה בתוך עולם גברי. בעוד שהרעלה נתפשת ככלי לדיכוי של נשים על ידי גברים, הרי שפמיניסטיות מוסלמיות רבות ופמיניסטיות דתיות יהודיות מעניקות פרשנויות נוספות ורחבות יותר לכיסוי ולהסתרה ותופשות אותם כאפשרות לאקט עצמאי של בחירה מודעת של נשים. בשנת 2004 חוקק חוק הרעלה בצרפת האוסר על נערות מוסלמיות ללבוש את כיסוי הראש המסורתי בבתי הספר. האוכלוסייה המוסלמית ראתה בחוק פגיעה בחופש הדת והפולחן בשל העובדה שהחוק יוצר עימות בין זהות לאומית הגמונית לזהות של מיעוט אתני. ההתנגדות העזה לחבישת הרעלה במדינות דמוקרטיות ליברליות הופכת את השימוש בה לאקט של מחאה בקרב נשים פמיניסטיות מוסלמיות כנגד המערב . הרעלה של האשה הוא אחד מחלקי הלבוש הכי טעונים סמלית, כחלק מן הלבוש המודרני, יש בה פרובוקטיביות, למרות שהיא בעצם מסתירה. לבישתה מעבירה רעיונות סותרים לגבי מיניות ואמונה ומעלה שורה של שאלות ומתחים בין דת לזהות.  בשנים האחרונות אנו עדים גם לדיונים ציבוריים סוערים סביב נושא לבישת הרעלה, הנתפסת באירופה ובארצות הברית, כסמל של דיכוי ופיגור ולעיתים כהגנה על פרטיות ועל הקפדה מוסרית.

שעות פתיחה - בתיאום מראש טלפון 052-5557271 / 0528346575

בתערוכה משתתפים 15 אמניות ואמנים מובילים וחשיבותה של התערוכה רב על רקע הארועים שעברנו בחודש מאי. את התערוכה יפתח ראש המועצה ומר נדים שיבן, מנהל מוז' האיסלם לשעבר.