תערוכות > שלוש תערוכות חדשות בגלריה גרוס
שלוש תערוכות חדשות בגלריה גרוס / גלריה גרוסטלפון - 03-5495023 21/01/2011 עד ה-14/02/2011 תערוכה קבוצתית: "המרחב הפנימי" ספרי אמןאוצרת התערוכה ומנחת הקבוצה: מאיה כהן לוימשתתפים: שרה ארליך, עינת ביקל, ישראל חמד, לילי פישר, עפרה רוטמן, אילנה שודרון, אורי שניידר וסוזי שומוביץ בתערוכה "המרחב הפנימי" יוצגו 18 ספרי אמן ,אשר נעשו בשנתיים האחרונות במסגרת עבודתה של קבוצת האמנים, בהנחייתה של מאיה כהן לוי. הספרים המוצגים פורסים את המרחב פנימי של המשתתפים בתערוכה. עבודות אינטימיות הבאות לידי ביטוי ,בהיבט החומרי ובתכנים האישיים, ספרים מציפים נושאים שונים.מהאוטוביוגרפי, הדיון בכאב העבר ובניסיון לשנות את שנעשה, גלריה של דיוקנאות, הבעות פנים. עולמות פנטזיה וביקורת חברתית. ספר מפות המוביל לשום מקום, סיפור אניגמטי,המחבר טקסט צילום ורישום יומני פרידה,ספרים המציפים דימויים מהלא מודע ומייצרים עולמות פנטסיה ארוטיים. סוזנה ינקו - "Home. Land."הנחייה וליווי אוצרותי: דפנה איכילוב"עצם העניין כך הוא. זה העולם גדול ורחב ידיים וארצות הרבה יש בו, ובכל ארץ וארץ אתה מוצא כרכים ועיירות, בתים וחדרים. יש שאדם אחד דר בבתים הרבה ויש שבני אדם הרבה דרים בחדר אחד. ואנחנו נספר מעשה אדם שאין לו לא בית ולא חדר, המקום שהיה לו הניח והמקום שמצא לו נשמט מידו. ובכן מהלך הוא ממקום למקום ומבקש לו מקום". ש"י עגנון, עד הנה ,1953 סוזנה ינקו היא אישה נטולת זהות טריטוריאלית קבועה, מהגרת, משוטטת. היא דוברת וחושבת בחמש שפות, חיה במהלך חייה בכמה מדינות אירופאיות, עכשיו בישראל. הרבה מקומות היו לה בית לרגע, אף אחד מהם לא היה באמת בית. סוזנה היא ה"אחר" הנצחי, בכל מקום בו היא חיה. תערוכה זו מכילה רשמי מסע ותנועה במרחבים שונים. היא סיפור של מסע אישי בלתי נגמר, נדידה מתמדת, בחיפוש אחר בית, בחיפוש זהות. היא יוצאת למסעות קטנים וגדולים, רחוקים או קרובים, משוטטת בחוסר מנוחה עם מצלמתה, בירושלים, בתל-אביב, בנופי מדבר מקומיים, במקומות השונים באירופה שם גרה משפחתה, בנופים מקומיים המזכירים נופי ילדות מאירופה. התערוכה מסמנת את "מסלולי הנדודים" שלה בעולמה הפיזי כמו גם הרגשי. ה"בית" כמעט ואינו נוכח ממשית בצילומיה של סוזנה, הוא חלל נפשי, נוכחות חסרה, חסר רגשי, תודעה פנימית חסרת מנוחה, משאת נפש שאינה מתממשת. במילותיה שלה: לעולם לא אפסיק לחפש אחריו. החיפוש אחר הבית, אחר המקום האחד, הוא כמובן גם החיפוש אחר ביטחון ותחושת שייכות של האדם לעולמו. חיפוש אחר מקום לנוח. חוסר השקט והתנועה המתמדת מובילים את התערוכה. העולם אותו היא חוקרת הוא מפורק ומטולא. היא שוברת את הפריימים שלה ואת הנופים והמקומות אותם היא מצלמת. הנופים המפורקים הם ביטוי לדרך בה היא חווה את העולם. האם היא מבצעת פעולה של פירוק המשולה לפעולתו של המדען המבקש לפרק את החומר לגורמיו, כדי להבינו טוב יותר, כדי למצוא בו תשובות? או שהיא מנסה לאחות ולהטליא את העולם, לקבץ את חלקיו לכדי תמונת עולם קוהרנטית? לעיתים, בניסיון לרכך את תחושת התלישות,המבט הצילומי מופנה לאדמה, מחפש בה תשובות, מחפש עגינה ותחושת היכרות, אולי נצמד לאשליית היציבות שבה. לעיתים מבטה מחפש בנופים המקומיים את אותם רגעים ירוקים ועשירי צמחייה המזכירים חוויה של נוף אירופאי. לעיתים המבט נמשך מערבה, אל מעבר לים, אל השמש השוקעת, אבל שם הוא מוצא ריבוי של שמשות וכתמים של אור מסמא. מבטה אינו חש בנוח, לא בנופים המקומיים ולא בנופי הולדתה. תערוכת יחיד לבוגרת תכנית לימודי ההמשך בביה"ס מוסררה לצילום, מדיה ומוסיקה חדשה. " השביל בין השדיים" – נעמי שלו, תא תקשורתבמשך כחודש תא תיקשורת עסק ברוע, אבל, זמנית, מיציתי את הרוע ותא תיקשורת, בימים אלה, עובר לטפל בשביל שבין השדיים. ההיי לייט של הרוע, בעת האחרונה, כפי שהוא השתקף בתיקשורת, היתה פרשיית הנשיא משה קצב, לחמניה חמה, טרייה ולוהטת, עוד גבר ישראלי, מאצו, בתפקיד בכיר, כלשהוא, שהחליט, לכאורה, לממש ולה...גשים את תשוקותיו, הזיותיו, מאוויו וחלומותיו, אולי, אולי, כמו – אורי ברלב, איציק מרדכי, משה דיין, דוד המלך וכל אלה שביניהם. אבל כאמור, מיציתי.זה שעברתי, היישר, מפרשיית הנשיא משה קצב ל–שביל שבין השדיים- לא אומר, חס וחס וחלילה!!!!! שאני מתכוונת להגיד שנערות ונשים החושפות את גופן, והלובשות שקוף שקוף וצמוד צמוד ------ שזה מביא עליהן הטרדה מינית, ליטופי חיבה במשרדים השונים, מחמאות נוטפות על נשיותן , מבטים מוצנעים ומוחצנים, אונס, תקיפה, וכיוצא באלה. מיקום - גלריה גרוס זמנים - 21/01/2011 עד ה-14/02/2011 פתיחת התערוכה - 21/01/2011 פתיחה/מסיבה יום שישי 21.1.2011 בשעה 12:00 |
התכנים המופיעים באתר ובפרטי תערוכה זאת הינם מטעם הגופים המפרסמים ובאחריותם.
כל הזכויות שמורות ל - artbeat.co.il © מרחב לאמנות ו- אומנות ישראלית
||