עבודתי הציורית ישנו רצון לגעת במתח הקיים בין נשימת האדם ונשימת האדמה.
 כך גם בשאלות הקשורות בתופעת ההליכה על חוף הים כאירוע ישראלי מקומי.
(לפעמים, בחופים מסוימים,  זה נראה ממש כמו אוטוסטרדה של הולכים...)
מנקודת מבטי, ההליכה על חוף הים מאפשרת לאדם (לי) להתאחד עם המרחב מחד, ומנגד להתאחד עם עצמו (עצמי) ולהתקרב אל עצמו (עצמי).
 הליכת נשימה.

 מבחינה ציורית אלו הם תמיד דימויים שאני נמשכת אליהם. דימויים המהדהדים את פשטות החיים. רגע מתוך החולף תוך ייצוג של הנצחי.

מרכז בעלי המלאכה 13, תל-אביב יפו, ימים רביעי וחמישי בין השעות 11:00-19:00, יום ו בין השעות 10:00-14:00

עשיה אומנותית הייתה תמיד משמעותית עבורי. בשנות העשרים המוקדמות של חיי עסקתי בצילום וחלמתי להיות צלמת קולנוע. במקביל שאלתי שאלות הקשורות בקיום ומשמעותו. אלו התגלו דחופות יותר והובילו את דרכי לאנתרופוסופיה. בגיל 37 לאחר ייסוד המשפחה וייסוד תחומי חינוך ואמנות בבית הספר תיכון וולדורף הרדוף הבנתי שזה הזמן לחזור ולטפח את המרחב האמנותי. עברתי דרך מספר הכשרות. לעיתים בחלקיות. התקופה המשמעותית ביותר בהתחנכותי האמנותית היה בסדנה לציור ורישום בירושלים בהנחייתו של ישראל הרשברג. (JSS) מה מקומו ומשמעותו של הציור בזמן של עשייה אמנותית פוסטמודרנית? מי הם האמנים והציירים שהשפיעו עלי? כיצד בחרתי לחבר בין שאלות ציוריות לשאלות קיומיות? אל השאלות האלו אתייחס באירוע.