סבתא שרה נפטרה בשנת 1983 . בתי נולדה בשנה שלאחר מותה וקראתי לה על שמה .

שרה כפרי הייתה לנו סבתא שרה והייתה לי סבתא אהובה ומשמעותית.רצינית וחמורה ,רק בזקנתה היו בקיעים ברצינותה וסיפורים רכים אישיים ואפילו משעשעים בצבצו מתוך מעטפת החומרה,והרצינות

סבתא עלתה לארץ ב1920,למדה בסמינר לוינסקי גננות,והיתה גננת ראשונה בנהלל ,היתה עם סבי מיכאל קוקסו ממקימי כפר יהושע  וחיה בכפר יהושע עד מותה. משם יצאה לפעילות הציבורית,לשליחויות לקונגרסים הציוניים ב1937 וב  1939 ,לשליחות שנה בארהב,,לחברות בכנסת השניה והשלישית,לפעילות במועצת הפועלות,ולשאר עיסוקים התנדבותים ולאומיים .ותמיד ראתה עצמה חקלאית .

 מירה ועמוס בן צבי היו הממשיכים במשק קוקסו כפרי,.מירה נפטרה בשנת 1996.והדוד עמוס נפטר.בשנת 2011

אחרי מותו של עמוס נמצאה במגירת השולחן שלו מעטפה קטנה ועליה בכתב יד של מירה היה כתוב "ניירות אישיים של אמא",הם לא היו עם שאר הניירות של סבתא ולא עם היומן שנמצא אחרי מותה ..נפרדים ומובדלים קרועים מתוך מחברת .דפים שנכתבו ב1926 ודפים שנכתבו ב1935 

מי קרע אותם ומאיפה?מתוך היומן? שלא ייראו?שישמרו בניפרד?

לקחתי אלי את הניירות כהפקדה אישית מאד מסבתא .הניירות מאד אישיים ואינטימיים .התלבטתי מאד האם מותר לי לחשוף אותם?ומה מתוכם נכון להסתיר ?ומי יחליט מה להסתיר?

.האם הכאב הבדידות הייאוש האכזבה מותר שייחשפו? או שמא מותר לספר רק את  סיפור החלוציות ההירואי והעוצמתי של סבתא?

בעיני חשיבות גדולה של הניירות הקרועים  בספור האישי של סבתא .סבתא כל חייה כתבה ונאמה והדריכה והטיפה ,והאידיאלים היו כמו דגלים לפניה ,אבל הניירות העדינים האלה עם כתמי הדיו והדמעות הם הנדבך העמוק הרגיש והאישי שלא ידענו עליו . הוא לא דובר ,לא  סופר ולא נכתב ,גם לא בספר שהוציאה המשפחה אחרי מותה  "חיים של משמעות".

אחרי לבטים רבים החלטתי לתת לאמא שלי דתיה,למחוק ולהסתיר.

אמי,דתיה, היא הבת הבכורה של סבתא שרה ,ראשונה מבין 4 ,נולדה ב 1924כשסבתא היתה הגננת הראשונה של נהלל, ,בזמן כתיבת הניירות היתה בת שנתיים ובת 11.

,נתתי לה  למחוק מן הדפים את מה שבעיניה אסור שייראה לעין חיצונית .

גם המחיקה והאיסור נראים לי בעלי משמעות עמוקה .