העבודות בתערוכה צאו שואלות את רעיון ה"איחוז" לתוך שדה האמנות, בעזרת שימוש בטכניקות שונות ובטקסט. איחוז הוא מצב בו נשמה חיצונית נאחזת בגופו של אחר והוא מתקיים בסביבה בה הגבולות בין האדם והעולם גמישים וחדירים.

האמנים בתערוכה אינם עוסקים בהתחפשות, הסתוות או התחזות. הם במצב סימביוטי בו האמן משתלט על ישות אחרת או שהיא משתלטת עליו. מופעים של איחוז באמנות מאפשרים לאמנים "לדבר בלשונות", לתעל רעיונות דרך כלי קיבול אחרים או לשמש ככלי קיבול בעצמם.  

לאיחוז ביטויים שונים, המוכרים שבהם "העיבור" ו"הדיבוק". במצב של "עיבור" ארכיטיפים או מלאכים נכנסים לגופו של אדם על מנת להגביה אותו רוחנית ולהנחות אותו. הישות במקרה זה יכולה להשאיר חלק מעצמה בגוף המארח לאחר עזיבתה. במצב של "דיבוק" נשמה נרדפת שלא עברה לעולם הבא מורשית לתפוס מקום בגופו של אדם חי שחטא. הוא מתבטא בתופעות של הגוף והנפש כמו גידופים, עוויתות ודפורמציות, ויש צורך להוציא את הטפיל בטקס בעל סממנים דתיים. 
מאחר וישות אחת נכנסת לישות אחרת מתקיימים בו-זמנית רצונות מנוגדים – הרצון להיכנע אל החיבור והאחדות, להשיל את עצמך ולהיטמע באחרות ומנגד הרצון או הדחף להיפרדות ולגירוש הטומאה.