נורית גור לביא |  אמי ספרד | גיא און | גדי צדר | חמוטל אתר | מרתה ריגר | שחר קורנבליט | שחר סריג

התערוכה 'מספר בלתי מהימן' מבקשת להציע דרכי קריאה ופרשנות למושג  storytelling, בהסתמך על סוגי המספרים המובחנים במחקר הספרותי - מספר יודע-כל, מספר-גיבור, מספר-עד ומספר בלתי-מהימן.

בתערוכה, המספר/אמ הוא הדמות המתווכת המובילה את הסיפור, הדמות המרכזית העשויה לנווט בין "אמת" לבדיה ובתוך מנעד של רגשות. האמנים המציגים בתערוכה בוחנים מושגים שונים כגון "חילופי תרבות", תקינות פוליטית" ורגשות כמו ”אמפתיה" ו"אדישות?.

סדרת העבודות תצא עזה החלו להתגבש ב-2001. נורית גור לביא מציירת על פחים חלודים תצלומי אוויר של עזה ומתמקדת בפרט במחנה הפליטים גבליה. מבטה מסתקרן מעיגולים חוזרים בתצלומים. היא מבינה כי העיגולים הם אבנים המחזיקות את גגות הבתים הרעועים. הציורים מעלים שאלות לגבי המציאות הנראית לעין ולגבי אותנטיות הציור.

גדי צדר מציג פורטרט עצמי. הוא משתמש בכרזות פרסום כמצע לעבודה, מסתיר אלמנטים, מתמכר לגופניות, לתחושת ההפתעה, ונסחף לסקרנות הילדית. בתוך הציור, צדר משלב טקסט מאת אשכול נבו שנכתב עליו:

כשנולדה הראשונה

זו אכן הייתה ילדותו השניה.

כשנולדה השנייה

השתדל שזו תהיה ילדותו השלישית.

כשנולד השלישי

זו לא הייתה ילדותו הרביעית.

כל כמה שהשתדל.

הוא היה כבר בן ארבעים

ולא היה יכול שלא לשים לב

שבכל המגלשות והנדנדות

בגן שעשועים יש חלודה

(אשכול נבו)

העבודה אופק הארועים של שחר סריג הינה וידאו אינסטליישן, המורכבת ממבנה ארעי דמוי בית מגורים או קופסה ובו מסך המקרין עבודת ?סטופ מושן? קצרה. העבודה מתחקה בצורה עמלנית אחרי תנועות קצרות באמצעות פעולה של רישום. בנייני מגורים הם סוג של שכפול אדריכלי שקיימות בו מספר רב של וריאציות, של אורחות חיים וסידור החלל . יש בהם מימד של שותפות לא מכוונת וסיפורים מומצאים בנוגע למה שמתרחש ממול, בדירות מעל ומלמטה, שהוא סוג של יום יום המתערבב בבדיון. המגדל שסריג בונה מזמין ל'הצצה' והופך אותנו, הצופים, למספרי סיפורים שניים ושלישיים...

קשה לדבר על העברת סיפור מבלי לחשוב על הדרך בה הוא משתנה, על בנית מסורות ושימורן. סיפור סינדרלה הוא מהסיפורים הנפוצים ביותר בעולם ובעל אינספור גרסאות. סינדרלות* הינו מיצב אינראקטיבי של אמי ספרד, בו מתמקדת האמנית  בארבע גרסאות לסיפור זה. הגרסה הצרפתית, שהיא המוכרת ביותר (גירסת 'דיסני') ושלוש הגרסאות האחרות המובאות בעבודה, מייצגות תרבויות מקומיות, אשר בצורה כזו או אחרת קיבלו יחס לא ראוי או יוצגו באופן לא מכבד - הרוסית, המרוקאית והפלסטינית. כל סיפור מסופר בשפת מקור, עברית, ערבית ואנגלית. הסיפורים מוצגים מנקודת מבטה של סינדרלה, נקודת מבטה של האמנית.

הפרויקט כלובים מוזהבים של מרתה ריגר החל בעיר ג'ינגזן (Jingdezhen) בסין, הידועה כמרכז מסורתי בן מאות שנים של קדרות וטכנולוגיה קרמית. ריגר אוספת שאריות של קרמיקה פגומה הנחשבת לזבל, ומתייחסת לשברים כאל רדי מייד. היא מכניסה אותם  אל תוך כלובי מתכת, והביצה המחזיקה את השברים הללו כמו מגוננת על הפולקלור ונאחזת בחומר.

גיא און , החוקר טכניקות חדשות להדפסה על חומרים, בודק את הגלגול האבולציוני של מדיום הצילום ובורא מסלול חדש עבור הדימוי המצולם. הקימונו מורכב מצילומים של תנוחות גוף שונות בעלות טקסטורות בולטות וטקטיליות, המקנות ערכים אסתטיים ופטישיסטיים ומטעינות את האברים בפוטנציאל חדש. האג?נדה של האמן הבאה לידי ביטוי ביצירה עצמה ומבטו של הצופה והפרשנות הסובייקטיבית שלו, הופכים את הצופה למספר בעצמו.

בעבודה עשר פיסות שמים וענן מציג שחר קורנבליט עשר כריכות נייר בלויות, תכולות ומרופטות, שהיוו חלק מסדרת עותקים של עבודת המחקר "אלמנטים של מדעי הטבע", שכתב הזיאולוג הצרפתי אנדרה מארי קונסטנט דומליר (ANDRÉ MARIE CONSTANT DUMÉRIL) (1774-1860).

אותן קליפות של כרכים אינן מכילות עוד דבר בתוכן, המילים והמידע נעלמו ונותר רק הקרום החיצוני, כמעט כלום. הדפים  המרוקנים הפכו למעין פיסות שמים תלושות, על סף נפילה, ותופסני חלודה קטנים אוחזים בקצותיהן.  ה?תום? (כרך בצרפתית) מתייחס בו זמנית אל התמימות והמוות וממשיך את העיסוק של קורנבליט בשרידים ובשארית, בו היצירה, כמו החיים עצמם, משמשת עקבה שעתידה להיעלם. 

מקרא, עבודת אנימציה של חמוטל אתר ,מורכבת מרישומים אינטואיטיביים וחופשיים בפחם. מגילת הסימנים של אתר פורסת את הכתוב מול הצופה, הנשאר בוהה ואלום בניסיון פענוח כושל.

העבודות בתערוכה מבקשות קריאה ביקורתית ומציפות שאלות אודות מיהו המחבר המובלע בסיפור, מה הנורמות והערכים הבאים לידי ביטוי בסיפור עצמו ובאופן העברת הסיפור והאם המספר הבלתי מהימן אכן אינו יודע כל.

אוצרת: דניאל צדקה כהן

פתיחה ביום ה, ה18.6. 18:00-20:00.