מיכאל קובנר, "מראות כפולי אפיק" / אוצרת: גליה בר אור
מריה סאלח מחאמיד,  "מסכת חיים"  / אוצר: יניב שפירא
אלי שמיר: "גבולות" / אוצרת: יעל גילעת
אורנה בן-עמי, "צרור חיים" /  אוצר: יניב שפירא
חדא קנישתא /אוצרת: דבורה ליס
 

החל מ- 15.6.2020

 
חמש התערוכות שנפתחות במשכן לאמנות, עין חרוד, תוכננו עוד לפני הטלטלה של וירוס הקורונה והותקנו לאחריו. הביקור בהן ממחיש את מידת האקטואליות והרלוונטיות של כל אחת מהן גם מעבר לשבר ולטראומה שעברה החברה , ומאפשר ללמוד על כוחה המרפא של אמנות טובה, גם מעבר לאירועי הרגע. בעוד שכל אחת מהתערוכות עומדת בזכות עצמה, ניתן להבחין בחוטים הסמויים והגלויים המקשרים ביניהן – בהם העיסוק בשורשים ביוגרפיים, בסביבות חיים קרובות, במבט על נופים פיזיים ומנטליים, בקונפליקטים ובזיכרונות.
 
 
מיכאל קובנר, "מראות כפולי אפיק"  /  אוצרת: גליה בר אור
 
בתערוכה ובספר הנלווה, "יחזקאל", יוצא מיכאל קובנר למסע מורכב, אישי וקולקטיבי, המערב מציאות ופנטזיה, בסיפור ביוגרפי-פיקטיבי שבמרכזו ניצבת דמות בשם יחזקאל, שדיוקנה זהה לדיוקן אביו, אבא קובנר.  במבנה של תערוכת הצבה המשלבת ציור קומיקס, סאונד, וידאו וטקסט, הוא יוצר מחזה תמונתי עשיר ומורכב, המדובב דיאלוג בין-דורי: שיחה עם אביו, שהיה  לוחם בגטו, מנהיג, פרטיזן וניצול שואה, משורר וחבר קיבוץ, שיחה שלא התקיימה מעולם. 
מיכאל קובנר מציף ביצירה רב-תחומית, עכשווית וסוחפת, מערכות יחסים משפחתיות ודילמות של הכרעה גורלית, לחיים ולמוות, להן לא תימצא תשובה ולא נחמה. הוא מישיר מבט לדילמות עכשוויות, מוסריות ופוליטיות, ברקע נופי הגטו, יערות וילנה וברקע נופים פסטורליים של קיבוץ.
 
מריה סאלח מחאמיד,  סבכת גפנים/ אוצר: יניב שפירא
 
יצירתה של מריה סאלח מחאמיד מושתתת על תהליך של התבוננות פנימית, שבאופקיו החיפוש אחר משמעות, חיוניות וערך לחיים. כך גם בתערוכה זו, הנפרסת בפני הצופה כמסכת חיים, בה משורטטים תווי חייה וממופים כיומן חזותי של רגשות, מחשבות וכיסופים. עבודותיה של סאלח מחאמיד שואבת את תוכנן ממסורות מבית אביה, יליד אום אל פאחם ומבית אמה, ילידת קייב שבאוקראינה; שזורים בהם איזכורים ואסוציאציות מתבנית נוף מולדתה וממציאויות חייה והן מוליכות אל זמנים ומקומות, אל ממשות ודמיון. זהו מיצב ציורי פנורמי שנעשה באחת, ללא מתווה הכנה או תכנון מראש, כציור פעולה שניכרים בו כנוכחות פיזית ורוחנית תווי גופה, רגליה ואצבעותיה. מכאן שגם הקריאה האפשרית שלו היא גם ליניארית וגם מעגלית. שלושת חלקי העבודה עושקים בנושאי 'קונפליקט', 'חיים ומוות', 'הרגע והנצח' ושזורים בציטוטים ומקורות השראה מתולדות האמנות.
 
אלי שמיר: "גבולות" /  אוצרת: יעל גילעת
 
שתי תערוכות יחיד של אלי שמיר, המאוגדות תחת השם "גבולות המבט", מוצגות במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית ובמשכן לאמנות, עין חרוד. שיתוף הפעולה בין המוזיאונים מבקש להאיר פנים שונות ביצירתו של האמן באמצעות חלוקה תימטית: התערוכה "זמן דיוקן" במוזיאון הרצליה מתמקדת בדיוקנאות, וזו שבמשכן לאמנות, עין חרוד עוסקת בגבולות הנוף ובנופי גבול. בפועל, מדובר בגופי עבודה שנוצרו במקביל, ולעיתים קרובות אף שזורים זה בזה, כגון דיוקן שנטוע בנוף, או מראה נוף המאפיין תבנית זהות. שתי התערוכות יחדיו מקיפות את כלל עבודתו של האמן.
התערוכה "גבולות" מציגה לראשונה מהלך רב-שנים ביצירתו של שמיר, חקירה ציורית המתמודדת עם ניכוס קנאי וממיט-אסון של הנוף באמצעות מיתוס, ההופך את הנוף לטריטוריה שמוצמד אליה שטר-בעלות. שמיר מציג את הנוף וגבולותיו כהבניה, שהיא תמיד תמונה חלקית התלויה בנקודת מבט. הוא מנסח עמדה מורכבת, פואטית וביקורתית כלפי הנוף, ודרכו כלפי ההיסטוריה המקומית וייצוגיה לאורך תולדות האמנות בישראל.  במקום פנורמה מכלילה, הטוענת לטוטליטריות של המבט, נופיו נבנים כמארג של מבטים ומבקשים להשתהות בגבול. כך נולדת אופציה של קיום אסתטי ואתי, המשליכה על תפיסתנו את המרחב הפיזי, החושי, הבינאישי והפוליטי.
התערוכה, הכוללת ציורי שמן גדולי-ממדים, סקיצות צבע מהירות שנעשו באתר ושיחזור של מיצב וידיאו שהוצג במפגשי תל חי לאמנות בת זמננו 1994, היא הזמנה למסע לעבר גבולות המבט ולהרהור על נקודות מבט ועמדות מול נופים מוכרים, תוך הפניית תשומת הלב לאופנים שבהם מוליך הכתם הציורי את העין לעבר האופק. אנו מוזמנים להתחקות אחר ההיבריס הגברי בציורים כגון דיוקן עצמי נופל מהשמיים ודיוקן עצמי מצייר נוף, או לגלות את האור, היובש, האובך והסנוורהמקומי תוך מחשבה על הכמיהה הבלתי מושגת להיות כמו אירופה. כ??ן-הציור חוזר ומופיע כיתד סמלי המציב גבול פיזי ומשהה את יצר הניכוס של הציור. דווקא ב"כישלונה", האמנות מתגלה כמעשה של חמלה ושל הכרה בגבולות.
 
אורנה בן-עמי, "צרור חיים" / אוצר: יניב שפירא
 
תערוכתה של אורנה בן-עמי 'צרור חיים' מכנסת אחדות מסדרות העבודות שיצרה בעשור האחרון, במרכזן העיסוק בזיכרון אישי וזיכרון קולקטיבי; בפליטות ונדודים; בריק ובהיעדר; בפרידה וקריעה ובסופו של דבר בכוחם של כל אלה לעורר את טעם החיים, את הציווי בחיים. לדבריה, היא מבקשת לתאר מצב לפיו "כל ההוויה והתמיכה נמצאות במטלטלין. החבילות אוחזות את האדם, האנשים תלושים, ללא תמיכה ומקום, ונאחזים רק במה שלקחו אתם מהבית שהיה להם". היא עושה זאת באמצעות פיסול בברזל, בריתוך של חפצים ודמויות ובשילובם של אלה על גבי תצלומים. המיצב 'מרוב עצים' הממלא את השדרה המרכזית של המשכן מכניס את הצופה באחת לעולם שהוא מלא וריק בו זמנית. אלו הם מעין רישומי עצים בחלל, ללא עלווה וללא שורשים, שאינם מצילים או מנחמים. גופים דוממים שתמצית תכליתם הפיסולית הוא בייצוגו של ריק והיעדר. מתוך אותו 'יער עירום' נפתחת התערוכה לציריה הנוספים: סדרות 'חיים שלמים באריזה','שקופים' ו'צללים' המשלימים יחד חוויה מטלטלת, פיזית וחזותית כאחת.
לקסיקון הדימויים והסמלים של בן-עמי מרותך ברגישות, בדחיפות ובדייקנות, כמו לא נותרה בידיה ברירה. נאמנה לאמירתו של גרשום שלום, לפיה "סמלים נולדים וגדלים מתוך הקרקע הפורייה של הרגשת בני-אדם", היא מלקטת אותם מתוך תודעת המציאות, מטילה אלומות אור על חפץ בודד, על תנוחת גוף או דימוי דהוי, האוצרים בחובם זיכרון על סף אמנזיה. בכך היא מחייבת אותנו להתעמת עם האקטואליות המטרידה של עבודותיה, בהצביעה על הפליטות, הנוודות וההגירה כתולדה של הבלתי נתפס, בלתי נסבל ובלתי מקובל של צלם אנוש, של כל אדם באשר הוא אדם.
 
חדא קנישתא / אוצרת: דבורה ליס
 
 התערוכה "חדא קנישתא" מציגה עבודות מאוספי המשכן, לצד כמה עבודות של אמנים עכשוויים. שם התערוכה לקוח מארמית: "קנישתא" היא כנסיה, או אסיפה, והתלמוד משתמש במלה כדי לציין בית כנסת. מקורות קבליים מזהים את המונח "חדא קנישתא" עם אידיאל הגאולה. כשמניין מאמינים נאספים כאחד ("חדא"), כשהם מזדהים זה עם זה וערבים זה לזה באמת ובתמים, כשהם מתרחקים מכל פלוגתא, קנאות ולשון הרע, הם הופכים לכוח חזק שיש בו כדי לחולל שינוי חיובי ומתגבשים לכדי ישות מאוחדת, "חדא כנישתא".
מגפת הקורונה חוללה משבר חסר תקדים, והביאה לסגירת בתי כנסת בכל רחבי העולם לראשונה מזה זמן רב. המצוקה הייחודית הזו נתנה השראתה לרעיונות חדשים והעלתה שאלות חדשות בדבר הצורך במרחב מקודש. אנו מבקשים ממכם להצטרף אלינו ולחקור את המשמעות הרב-ממדית של החפצים השונים המוצגים כאן, ומעודדים אתכם לגלות את החיבורים ביניכם לבין הזולת. אנו תקווה שתמצאו בתערוכה זו את הקשר למסורת שלכם ולסיפור האישי שלכם.