קשה עכשיו הקלה אחר כך - אולגה קונדינה / גלריה רוזנפלד

תערוכה חדשה בגלריה רוזנפלד

אולגה קונדינה | קשה עכשיו הקלה אחר כך

22.05.2020-04.07.2020

אוצרת: מיה פרנקל טנא

אירוע הפתיחה 22.5.2020, 11:00-14:00 – בהתאם להוראות משרד הבריאות יש להירשם במייל או דרך האירוע בפייסבוק לחלונות הזמנים השונים בכדי להימנע מהתקהלות בגלריה ובמבואה

אחד מסממני התקופה המודרנית, בעיקר מאמצע המאה ה-19 אל תוך המאה ה-20, היה התרחבותן ושגשוגן של ערים. העיר המודרנית עוצבה בהשפעת חידושים בתחבורה, הקמת מפעלי תעשייה והגירה המונית של אנשים. ערים הפכו לנושא מרכזי ביצירתם של אמנים, צלמים, ומעצבים והם פיתחו דרכים מגוונות לתעד את השינויים הדרמטיים שהתחוללו סביבם. הצייר האיטלקי, אומברטו בוצ'וני (Umberto Boccioni), ממייסדי הזרם הפוטוריסטי מתאר בציורו 'רעשי העיר חודרים הביתה' מ-1911, את אימו המתבוננת מבעד למרפסת ביתה אל עבר העיר הסואנת, החודרת בעוצמה אל המרחב הפרטי. האם כמעט ונשמטת אל הרחוב, שבמרכזו אתר בנייה הומה אדם. צ'ארלס מארוויל (Charles Marville) צלם פריזאי שפעל בשנות ה-60 של המאה ה-19, תעד באלפי תצלומים את בנייתה מחדש של פריז – הקמת מסילות ותחנות רכבת, בניית רשת חדשה של שדרות ובניינים רבי קומות. שינויים אלו הצריכו את מחיקתן של שכונות שלמות ואת עקירתם של המוני אזרחים, רובם מן המעמדות הנמוכים. בניו יורק, חברי 'אסכולת פח האשפה' תיארו ביצירתם את התזזיתיות של רחובות הכרך, את המוני האדם המאכלסים אותם ואת ההרס והבנייה שאינם פוסקים לרגע. בין 1907 ל- 1909 השלים חבר הקבוצה ג'ורג' בלווז (George Bellows) סדרת ציורים שהוקדשו לחפירת תחנת פנסילבניה במרכז מנהטן. באחד מהם נראים פועלים זעירים על רקע הבור הענק שייצרו בעודם קורעים את ניו יורק הישנה כדי לבנות אותה מחדש.

הציור 'Herzel St.', של אולגה קונדינה מתאר את פתח הכרייה של מנהרת הרכבת הקלה, אחד ממחוללי השינוי המשמעותיים במטרופולין תל אביב. עבודות הבנייה המתמשכות משבשות את שגרת החיים והתנועה, וגובות מחיר יקר מן התושבים המתגוררים בסמוך ומהעסקים הממוקמים על הנתיבים. כותרת התערוכה, המצטטת את הסלוגן המוכר, מקבלת בצל המשבר הנוכחי משמעות נוספת. הבטחותיהם של מנהיגים ונציגי מוסדות השלטון נשמעות היום מופרכות מאי פעם, ונדמה כי ה"הקלה אחר כך" מבוששת לבוא. 

קונדינה מחלקת את זמנה בין מרכז לפריפריה, בין ביתה בראש פינה לסטודיו בתל אביב. שעות הנסיעה הארוכות וההתבוננות הממושכת מחלון האוטובוס מגבירים את ערנותה ורגישותה לסביבה, מחדדים את המבט ואת היכולת להבחין בפרטים, בשינויים, בדמויות בלתי נראות - כמו נהגי האוטובוס שהפכו משמעותיים עבורה. בכל פעם היא פוגשת בשובה עיר שונה מזו שעזבה לא מכבר. אתרי בנייה הפכו לחלק אינטגרלי מהנוף האורבני. בכל מקום הורסים ובונים. נראה כי ערים מרכזיות בעולם שקועות באופן קבוע בעבודות תשתית, בניית מגדלים וסלילת נתיבי תחבורה. קונדינה מבקשת להפנות את תשומת הלב אל המהפך, רגע היסטורי שיש בו הזדמנות חד-פעמית לחזות בשינוי בעודו מתרחש. לייצר ממד ארכיוני-דוקומנטרי בציוריה. הים, כפי שהיא מתארת אותו מהווה מקום לרגיעה, התאוששות והתחדשות, והוא חלק בלתי נפרד מחיי העיר. ציורי הים מקבלים משמעות חדשה נוכח האיסור לפקוד את חופיו וההכרח להסתפק בדימוי ובזיכרון.

אולגה קונדינה (נ. 1965) ציירת. בוגרת תואר שני במכון לעיצוב ואמנות גרפית (מוסקבה 1985-1990). עלתה לארץ בשנת 1990. אחת ממייסדות קבוצת 'הברביזון החדש'. מרצה לאמנות במכללה האקדמית 'תל-חי'. הציגה בתערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות בארץ ובחו''ל בניהן: רזידנציה במוזיאון 'The Apple' אמסטרדם 2019, מוזיאון ארץ ישראל 2019, גלריית מדרשה 2019, מוזיאון עין חרוד 2017, מוזיאון תל אביב 2016, מוזיאון חיפה 2014, גלריית סרקל 1 בברלין ועוד. עבודותיה נכללות באוספים פרטיים וציבוריים בארץ ובחו''ל בהם: מוזיאון תל אביב, מוזיאון 'גרפציק' גרמניה, מוזיאון באר שבע, מוזיאון בר-עם, אוסף ישראל מקוב, אוסף בנק דיסקונט ועוד. זוהי תערוכתה השנייה בגלריה רוזנפלד.