גלריה עומר תירוש גאה להציג את שתיקה יפה, תערוכת היחידה של האמנית יעל ברלב. התערוכה, באוצרותה של הגר בריל, מורכבת ממספר גופי עבודות, אשר נוצרו והותאמו במיוחד עבור חלל הגלריה, ואשר נפרשים אל מול הצופה עם המעבר בין החדרים השונים.
 
בחדר אחד אנו כמו נכנסים אל מערת נטיפים, כאשר גופים אמורפיים מקיפים אותנו מכל עבר. אנו נדרשים להתהלך בזהירות בין האובייקטים שצורתם מזכירה מעין גלמים עדינים, אך במהרה מתברר כי אין פרפרים שיבקעו מהם: העבודות של ברלב מתעתעות, ומפעילות את הצופה בניסיון לפענח את פשרן הכפול: מצד אחד, אנו מוצאים בהן קווים רישומיים דקים וחוטי רקמה רכים, היוצרים צלליות אווריריות על גבי מצע הנייר הפריך, השקוף, השברירי למראה. ומצד שני, נגלים לנו הדימויים עצמם: בעלי חיים מפלצתיים, דמויי זאבים בעלי שיניים חדות, ילדות נטולות פנים בשמלות קצרות, בתים רעועים המתעופפים כעפיפון על חוט או קורי עכביש, שכמו יצאו מתוך חלום בלהות מעורר אימה. עבודות הרקמה והרישום המעודנות עומדות בניגוד גמור לסצנות מטילות האימה שיוצרת ברלב, ונדמה כי במקום לרכך את תחושות הפחד והרתיעה, מלאכת היד העמלנית והמדודה דווקא מוסיפה רובד נוסף של השתקה אלימה, כמעין כיסוי שנועד להסתיר את הזוועה.
 
צבעי האזהרה שבוחרת ברלב לרישומיה מופיעים בעבודות נוספות, כאשר בחדר אחר אנו נתקלים במצבור מבעית של בובות ילדים, אשר עברו תהליכים שונים של עיוותים אגרסיביים: לאחת צמחו שמונה רגליים כעכביש או תמנון, לאחרת נוספו שערות זקורות העשויות חוטי ברזל, בובה נוספת מופיעה כשתפר אדום וגס מכסה את כל בטנה כמו צלקת ענקית, בעוד חוטים אדומים פורצים מתוך עיניה כמו קילוחי דם. השימוש בבובות אינו יכול שלא להזכיר לנו את חיבורו של פרויד אודות ה'אלביתי' – אותו מושג ערטילאי המתאר את תחושת האימה, החרדה והזרות המשתקת המכה בנו נוכח מקומות, חפצים או דימויים מוכרים, אשר לפתע מאבדים ממאפייניהם הידועים והופכים למאיימים. היכולת לעורר בנו את תחושת האלביתי כמו טבועה בבובות מלכתחילה, שכן צורתן דמוית יצור אנושי חי, אך הן עצמן נטולות רוח חיים. אפקט זה מתגבר נוכח הבובות של ברלב, אשר המומים שהוטלו בהן מעוררים בנו תגובה כמעט פיזית, כאשר אנו מדמים לעצמנו את הגוף האנושי שהיה יכול לעבור את מסכת העינויים שניכרת בהן. גם כאן אנו מוצאים הכפילות שאופיינית לברלב, אשר מתייחסת לכל אותם פגיעות דרך אובייקט תמים למראה כבובת ילדים.
 
הדימויים המוכרים של ברלב חוזרים שוב, כמעט באובססיביות, בסדרת עבודות נוספת של מיכלים שקופים. בתוך אותן תיבות מהוקצעות מופיעים רישומים רב-שכבתיים שנעשו בחוטי רקמה אדומים על גבי ניירות שקף. רבדי הדימוי השונים מתלכדים במבט חזיתי אל מול הקופסאות,  ומגלים שוב את אותן חיות טרף הרודפות את הילדה, סוגרות סביבה, או מתנפלות על עגלת ילדים ריקה. הכאוס המתחולל במסגרות השקופות, כמו מציג עצמו לראווה אך גם נותר מחוץ להישג ידינו.
 
המוטיבים החזותיים החוזרים בעבודות שאובים מתוך עולמה הפרטי של ברלב, ולקוחים מתוך תמונות משפחתיות ועבודות רקמה שליוו את ילדותה. אך הסיפור העולה בעבודותיה איננו רק סיפורה האישי, והסצנות שהיא בוחרת להציג נקראות באופן מידי ואוניברסלי, תוך שהן מעוררות מחשבה אודות זכרונות ילדות מתעתעים, פחדים קולקטיביים וסודות אפלים שהשתיקה יפה להם.
 
 
 
יעל ברלב חיה ויוצרת בכרמיאל. בוגרת לימודי תעודה באמנות, מכללת גליל מערבי ותוכנית לימודי המשך באמנות, מכללת אורנים.  אמנית רב תחומית ובשנים האחרונות עוסקת בעיקר בנושאים של מגדר וזהות דרך זכרונות אישיים. הציגה בתערוכות קבוצתיות שונות וביניהן בגלריה העירונית בראשון לציון (2017), בגלריה העירונית ברעננה (2015, 2012), בבית יגאל אלון בגינוסר (2011), במוזיאון פתח תקווה (2008) וכן בתערוכות יחיד בגלריה הקצה בנהריה (2013), ובגלריית קיבוץ מחניים (2011).

מזל מאזניים 2, פינת כיכר קדומים 8- יפו העתיקה טלפון הגלריה 077-5545773