התערוכה מורכבת כמסע חיפוש אחר מקור דמותה הארכיטיפי של המכשפה. המסע עובר דרך סדרת מיצבים המחלקים את הגלריה לארבעה אזורים: הקבר בהר; היער; ההכלאה בין אדם לחיה; המערה. העבודות ואופן הצבתן מזכירים פעילות פולחנית.
התערוכה התהוותה בהשראת "המכשפה מחילזון", שקברה נמצאה בחפירות ארכיאולוגיות מטעם האוניברסיטה העברית במערת חילזון שבגליל המערבי. בקבר נמצא שלד בן 12 אלף שנים של אישה נכה אשר עסקה כנראה בשאמאניזם. לצד השלד נמצאו גם מנחות יוצאות דופן: 50 שריוני צב, עצמות אגן הירכיים של נמר וכף רגל של אדם.
קבר השאמאנית העתיק והיחיד מסוגו בכל אזור המזרח התיכון, מזמין אותנו להכיר את ההיסטוריה המטריארכלית המקומית הנשכחת. כיום, במעגלים פמינסטיים מסויימים הפכה דמות המכשפה מסמל גנאי לסמל המייצג כוח נשי. שינוי זה הינו חלק ממאבק להשגת שוויון בין המינים ושבירת תפיסות חברתיות פטריארכלית.
 
בפרשנות אישית לכמיהה למציאות שאבדה ואיננה, לגשר שנשרף,  ובשאיפה לגשר בין העבר לבין המציאות המוכרת לנו, מתמודדות האמניות המשתתפות עם זיכרונות קולקטיבים שעליהן למפות, להעלות באש ולהקריב בכדי ליצור מציאות חדשה.
 
המסע מתחיל במיצב עשוי טלאים וחיבורים בין בדים, חוטים, עבודות מלאכה שונות ופיסות עץ של ענבל לימור פפר בו מופיעה ממעמקי הר דמיוני "עין הקבורה". דרך שער כניסה טקסי ורוחני, נכנסים המבקרים אל היער העבות של אלנה צ?רטי שטיין, יער פסלי סלעים לבנים דמויי עצמות אשר ביניהם מסתתרת מזרקה. באזור השלישי במסע: קורנליה רנץ מציגה הכלאות של בני אדם עם חיות, שזורים זה בזה על רקע נופים ציוניים, מצויירים בטושים פיגמנטיים על בד. סוף המסע באזור הרביעי - המערה השחורה – בה מציגה ענבל מנדס פלור ציורים זרחניים גדולי מימדים.