היא תבוא / בית האמנים ראשון לציון

הצילומים באדיבות בית האמנים ראשון לציון

?היא תבוא? סוזי שומוביץ

סוזי שומוביץ מציגה גוף עבודות בנושא שתחילתו בדימוי מאד ספציפי: מראה יונים דרך הזכוכית העמומה של חלון הסטודיו שלה. היונים הינן מבקרות קבועות בסטודיו, הן יושבות על עדן החלון מצידו השני של הזכוכית המטשטשת. סוזי צילמה את ההתרחשות ה?יונית?, כמעט מידי יום לתקופה מסויימת, בשעות שונות של היום בעונות שונות. פעם הופיעה יונה אחת פעם שתיים, הריטואל הזה הפך לשיגרה קבועה, התמזג עם תפאורת חדר העבודה וחדר התת-מודע.
לדימויים ולתכנים הנתונים האלה, סוזי העניקה את הפרשנות שלה ואת הסיפור שלה. אחת התכונות הבולטות בסידרה היא הצבע. צבעוניות שבה היא מתעקשת לעמת את הכחול מול הירוק, בטון ובגוןן כזה שהוא לא קל לעיכול ולא הרמוני (גם לא מנייריסטי). מכיוון שהיא לא עוסקת ביפה בסידרה זו, ענין ההרמוניה לא היה העיקר בעיניה. הכחול סמיך ומעובד והאור נובע מהפיגמנט, הירוק גולמני ובו האור נובע מהעובדה שהוא שקוף. אם נצלם את ציוריה בשחור לבן לא נראה הבדל ביניהם, הרי אין הבדלי כהה/בהיר. ביחסים בין הצבעים קיים ההבעה האמיתית והמהות של עבודות אלה והביטוי המובהק ביותר למטען הנפשי של האמנית, הכאב, התחושות והזכרונות.
היונה נעלמה, נשארו רמזים בלבד, צורה, קטע של כנף, תנועה. התוצאה היא ציור מפשט ולא פיגורטיבי. 'עזבתי את הקונקרטיות של הדמוי וניסיתי להתעלם מהמחשבה, מהאינטלקט, מה mind ,ולנסות לתפוס את הרגע של חוויות או זיכרונות מתת –מודע אישי ותת –מודע קולקטיבי, ולבחון את האזור המסתורי ,הזר, המפחיד אך גם מושך באותה נשימה " (סוזי שומוביץ)
ציוריה גדולים ותנועת ידה בהנחת צבע היא תנועה גופנית, כמו (תנועת הכנפיים) של היונה. התחושה שמתקבלת היא ניגוד בין רצון לחופש לכבילות ואי יכולת להתרומם ולעוף. מה שמאפיין את הציפור, המעוף, הדאיה בחלל השמים, איננו. יש פינה חשוכה ואינטימית ותנועה, אך מוגבלת. מצד שני העובדה ששומוביץ הצליחה להשתחרר מהדימוי הקונקרטי של היונה בחלון ולעוף למקומות אישיים משלה, יכול להיתפס כחופש, חופש הבחירה והעשייה של האמנות.
אמנם הצבעוניות חוזרת על עצמה, אך במספר ציורים יש הבלחות של גוונים נוספים כגון ורודים. הדמיון בין העבודות מובהק, וניכר כי היא מחטטת באותו הדבר שוב ושוב, כמו שמחחטים בפצע, כאילו היא מחפשת בו משהו שהיא אינה מוצאת.
בגוף עבודות זה האמנית מפרקת את המושגים המקובלים. אין זאת אותה יונה עם עלה של זית המיוחלת, וגם לא אותה יונה עם כינים זעירות שכל הבית מתגרד בגללה. ובכל זאת ?היא תבוא?. מי תבוא? היונה? לא, היא כבר מפורקת ועברה מטמורפוזה לדבר אחר. התשובה נמצאת בעבודות. התשובה אינה היונה וגם אינו השלום, אלא האמנות. במובן האישי בלבד, האמנות היא זאת שבאה ומצילה (את האמן), מעיפה ומשחררת, מרפאה ומעלה אותו למקומות אחרים, גבוהים יותר.
ג'ניפר בלוך ספטמבר 2018