תערוכות > מצבים - אן בן-אור
מצבים - אן בן-אור / גלריה רוטשילד אמנותטלפון - +972 77 5020484   קרדיט צלם - Avi Amsalem 11/10/2018 עד ה-17/11/2018 אן בן אור - מצבים אן בן אור היא ציירת. בכניסה לסטודיו שלה בדרום תל אביב עומדות יצירותיה נשענות אל הקיר כשהמסגרת העיוורת פונה אל הצופה. היא מוציאה את הציורים זה אחר זה ולאט לאט מתחוורת התמונה השלמה. אן בן אור מקיימת דו-שיח עם חלל הסטודיו, עם הארכיטקטורה של ביתה ועם האורבניזם החיצוני. בסצינה המצויירת לפנינו "עיר בתוך חדר" נראים זוג אנשים ישובים ליד שולחן, פניהם מוסתרים. על הקיר תלויה תמונה או אולי ציור של הבניינים מחוץ לחלל הסטודיו, התמונה מודבקת על הבד של הציור. על הרצפה משתקף החלון המסורג של הסטודיו, החלל הפנימי והחיצוני משתלבים זה בזה. בן אור ממשיכה להראות לי ציורים נוספים. בציור "טריפטיך" דמות נשית יושבת על כסא כשידיה פרושות לצדדים ויד אחת נשענת על השולחן שעליו טבע דומם; כד, כוס ודלועית. מאחוריה, קיר מחולק לשלושה חלקים ועליו ציור קיר; צורות המזכירות מבנים ועצים, ובאמצע סצינה של גדי היושב באחו . עבודותיה של אן בן אור מבוססות על עולם ריאליסטי אך היא אינה מנסה לתאר את המציאות אלא להעביר אל הצופה תחושות, רגשות והלכי נפש פנימיים המתעוררים בה בעקבות המפגש בינה לבין מושא הציור. אין בציור נרטיב אלא מצבים. לדברי האמנית "כל העבודה שלי היא ניסיון לא להירדם בתוך המובן מאליו, אלא ליצור משהו שיכול לשנות את האופן שבו אנו מסתכלים על מה שמסביבנו. עבורי פעולת האמנות היא החופש ליצור את הגבולות, את ההפרדות, ולגלות אותם מחדש. הם אלה שמאפשרים את החיים בכלל ואת עבודת האמנות בפרט. אני מחפשת כל העת להסתכל על מה שמסביבי ממקום אחר. לא ממקום שיודע. אני לא יודעת מה זה פרחים. מה זה אדם. מה זה המקום הזה. חונכנו לזהות את הדברים מלכתחילה מראש, בלי להתבונן באמת. אני מנסה לתת מקום לכל דבר, לראות מה שונה ומה דומה ולהעביר את תחושת הרגש. איך מעבירים זאת לציור? לא מעניין אותי להעביר את המציאות אחד לאחד. מעניין אותי מה קורה ביננו, ביני לבין הבד, ביני ובין מה שאני רואה. ההתבוננות היא המהותית, היא שמעוררת ומגרה בתהליך העבודה שלי. אין שיטה קבועה, לפעמים אני מתחילה מרישום, לפעמים מכתמי צבע, לפעמים אני חוזרת ורושמת על הצבע, מוחקת חלקים ומשנה, מתבוננת במודל חי, בגופי שלי, אני נעזרת לפעמים בצילומים, בזיכרון, בדימיון....עד שמשהו מתחיל לעבוד והציור מבטא איזושהי אמת שנמצאת מאחורי הדברים ומהדהדת בי". אן מציירת אנשים ובעיקר את בני משפחתה הקרובה כאשר הדמויות מוצגות במרחב הביתי שלהן. אחד הנושאים שאותם היא מרבה לצייר הוא השולחן שסביבו יושבות דמויות . זו לא ארוחה סביב השולחן, זוהי ישיבה של אנשים ליד שולחן. זו אינה ארוחה חד פעמית אלא התכנסות סביב שולחן, דבר שבשגרה; המשפחה מתכנסת או שזו קבוצת אנשים היושבת סביב השולחן. זו לא "הסעודה האחרונה", יצירה מן הידועות שבתולדות האמנות שאמנים כה רבים טיפלו בנושא הסמלי שלה. כאן אצל אן בן אור נושא זה לא נובע מהמקום הדתי אלא מהמקום של המרחב הביתי והמשפחתי. מה הוא אותו שולחן שמציף את הרגש של האמנית וגורם לה לחזור שוב ושוב על אותו נושא ולטפל בו מכל זווית אפשרית? השולחן המצוייר דומה מספיק לאותו שולחן המוכר לנו כדי לעורר בנו רושם שאנו אכן צופים בדבר מוכר, אך יחד עם זאת הוא חדש מספיק כדי ליצור בנו תחושה שונה כלפי האובייקט מכפי שציפינו במבט ראשון. אנו נדרשים כצופים ביצירה, לצאת מאיזור הנוחות שלנו ולהגיע למקום שבו אין הגדרה לדבר שבו אנו צופים. אבל אל לנו להרחיק מדי כי אז הרי נקרא לדבר שמולו אנו עומדים בשם חדש לחלוטין. חדר האוכל בו אנו מתבוננים, כשבמרכזו עומד השולחן כרעיון עיקרי, הוא למעשה הבמה שעליה חולקת האמנית את רגשותיה עם הסובבים סביב השולחן. בן אור בוחנת את תנועות הגוף של הדמויות, ואת ההתנהגות האנושית והחברתית דרך אחת מהפעולות הבסיסיות היום יומיות של ארוחה סביב שולחן. האוכל אינו הנושא המרכזי אלא מטונימיה למערכת יחסים בין בני אדם ויחסי כוחות, לפעמים מגדריים ולפעמים אחרים. לדברי אן, השולחן הוא מקום מרכזי בחיים ובבית. שם מתרחשות האינטראקציות המשמעותיות, הוא מחבר ומגן. ניתן ליצור שם דיאלוג, לחלוק ולהגיש דברים, להישען עליו, יש לו משמעות רוחנית ופסיכולוגית . מוטיב נוסף ביצירתה הנוכחית הוא הסוס. הסוס הוא דימוי ארכיטיפי המסמל מחד כוח מתפרץ וחפשי ומאידך את כיבושו או תרבותו של אותו כוח בידי האדם. בציור אחד "סוס בלגי" נראית דמות נשית (בתה של הציירת) רוכבת על סוס. בציור אחר "ציורי קיר" שרשרת סוסים מופיעה על קיר אופקי ארוך וצר כשהחזרה של דימוי הסוס מעצימה את הדימוי עצמו. ציור זה מאזכר כלי חרס יוונים עתיקים המחולקים לרצועות צרות ובכל אחת מהרצועות מצויירים בדחיסות סוסים הרתומים למרכבות שתפקידם בקומפוזיציה היתה להאדיר על פי רוב מעשי גבורה וניצחונות. בן אור חוזרת על אותה סכימה כמה פעמים לבניית הקומפוזיציה כניגוד לדמות נשית המופיעה בחזית הקיר ישובה מכונסת בתוך עצמה וישנה. השונות בתנוחת הגוף הנשית שהרגלים שלה משוכלות לעומת הפתיחות של רגלי הסוסים שכביכול דוהרים לאיזו נקודה לא ברורה, נמצאת בדיאלקטיקה של תנועה סגורה לעומת תנועה פתוחה בקומפוזיציה. בציור אחר "אילוף" אנו רואים נגנית צ'לו המתאמנת בנגינה על הכלי הגדול ממנה, ונראית מותחת את המיתרים לקראת הנגינה. היא כולה שקועה בעבודה טכנית זו כאשר ברקע על הקיר מצוייר סוס המפנה מבטו אל עבר רוכב שמנסה לאלפו מצד אחד, ומצידו האחר לכוד צווארו של הסוס בצוואר של הצ'לו. סיטואציה זו מאזכרת את דימויי הסוסים המפוארים המופיעים בסרטי קרב כשאן בן אור כאילו מבודדת סצינה אחת של סוס מתוכם שנראה כמו מריונטה עם תנועות ששייכות רק לו. לצד ציור זה נמצא את הציור "המושכת בחוטים" בו נראית דמותה של בתה של אן מחזיקה במעמד של בובנאית ומרימה בעזרת החוטים את רגלי הסוס לדהירה על שולחן העבודה שלה. בציור זה דמותה של הנערה נראית מתמזגת בקיר שמאחוריה. הסוס ורוכבו נכנסים לסצינה נוספת בציור אחר של בן אור Passe Compose"", בו נראית קבוצת אנשים יושבת קשובה ליד שולחן ומביטה במחשב נייד המונח מולם. לשמאלם בציור קיר מופיעה הסצינה של הסוסים ומשתלבת באווירה הרגועה השוררת בחדר. ההרמוניה מודגשת באמצעות זרימת הקווים המתעגלים של גוף הסוסים. אן מוסיפה "בסוס יש סוד. זו חיית בר שהאדם הצליח לביית אך עדיין טמון בו יסוד פראי שאינו ניתן לכיבוש. בדומה לזה בתחום המוזיקה ובציור יש גם אלמנט פראי, קמאי, וגם מיומנויות שדורשות תרגול ואימון. האילוף בתחילה הוא על מנת להשיג את החופש הגדול יותר בהמשך". בדבריה, מתארת אן בן אור תחושות הפורשות מניפסט רוחני ששם דגש לא רק על ציור אלא גם, ובמיוחד, על צדדים ארכיטקטוניים, ציורי קיר, תרבות של טפט נייר על קיר, פרסקות או חלונות ויטראז'. למציאות זו היתה אן חשופה בצעירותה. בציור נוסף "שקדיה פורחת" דמות ישובה על כסא כשלרגליה כד עם פרחי השקדיה. מאחור אנו רואים ציור של ארבע רוקדות המתכתב עם הציור "הריקוד" (1910) של מאטיס. תופעה נוספת בציור זה, הקיר, הרצפה והכד מוכלים כיישות אחת, והפרספקטיבה נעלמת, וכן גם, כל זכר אשלייתי של נפח או חלל, כפי שאפשר לראות בציור אחר של מאטיס "הסטודיו האדום" (1911). בן אור מטפלת בשטיחותם של פני התמונה, בטהרתם המופשטת של הקו והדגם העיטורי, ושל הצבע, באמצעות טווח הצבעים הפסטלים. המבנה הציורי של אן בן אור מתהווה על ידי רישום מבנים כעין גיאומטריים חופשיים בשכבה הראשונה ועיבודם בעזרת מרית ומכחול עד קבלת אחידות צורנית. האחידות הזו מושגת בעזרת שימוש במונוכרומיות עדינה עד כדי סילוק הקונפליקט הצבעוני והגעתו לאוירה מעט אבסטרקטית. "הצורות, הצבעים, הקווים מציבים בפני אתגר" אן כותבת בהצהרת האמן שלה. "יותר ויותר נוכחת אני לדעת שהציור הוא תוצאה של דו-שיח ביני לבין מה שאני רואה. הרצון לחקור את העולם הויזואלי מזין את הדחף להמשיך ולחפש. הניסיון להביא הרמוניות חדשות אל הבד הוא בשבילי כמו תפילה. מטרת העבודה שלי הוא תהליך הציור עצמו. כשאני מציירת אני מנסה לראות את העולם כאילו בפעם הראשונה. זו הקרקע עליה מציאות אחרת נוצרת". אן בן אור מביטה נכוחה אל תוך החיים עצמם כדי לקבל השראה ורואה את העולם דרך עיניים חדשות. היא בוחרת לתאר אותו מתוך חופש מוחלט ומשתמשת בשפה שמעלה את הרגש בעוצמות-על. שפה לעתים אירונית, ולעתים אפילו נאיבית בעולם חצי ריאליסטי וחצי מדומיין ומלא קסם. ורדה שטיינאולף מיקום - גלריה רוטשילד אמנות זמנים - 11/10/2018 עד ה-17/11/2018 פתיחת התערוכה - 11/10/2018, שעה - 20:00 קישור - http://http://rgfineart.com/artist.asp?artistId=1214 |
התכנים המופיעים באתר ובפרטי תערוכה זאת הינם מטעם הגופים המפרסמים ובאחריותם.
כל הזכויות שמורות ל - artbeat.co.il © מרחב לאמנות ו- אומנות ישראלית
||