ב-30.12.10 תיפתח ב"פריסקופ - גלריה לעיצוב עכשווי" תערוכת יחיד ראשונה למעצב/אמן יאיר גוטרמן - קשירות: תלת מימד בחוט ואור. פסלי התאורה המוצגים בתערוכה מהווים סיכום שלב בפרויקט מתמשך בו קושר גוטרמן חוטי רקמה וקונסטרוקציות ברזל סביב אור.
במרכז התערוכה עומדת עבודת הקשירה הפיזית והאיטית, החיבור של קשר לקשר ודרכו היצירה של גופים קשורים. משימת הקושר יוצאת מתוך קריאה של מושג האני-אתה אצל מרטין בובר, שאינה חוזרת במדויק אל בובר (כי איך אפשר?) אלא באה אליו מתוך המצב שלנו היום. וכך, בקשירה, מחפש הקושר אחר אפשרות לדבר על אני, על הוויה, על זיקה ועל גבול. אני-אתה, רגעים נדירים בהם כמעט אפשר לשרטט באוויר יחס שהצדדים לכודים בו ללא התנגדות, כי הוא (היחס) ממשי כמוהם והם ממשיים רק ככל שהוא ממשי. החוטים האדומים מהם נבנים הגופים המוצגים בתערוכה, הם כעין שרטוטים באוויר שדרכם הוא בוחן את האפשרויות השונות של המצב הזה. העדרה של עטיפה חמורה, הופעתם של הגופים בשלב הנימים החשופים, וקריאתו השקטה של האור הבוקע מהם, מזמינה את המבקר המשתהה, לבקש אחר הזמן שבו חוט שקוף נוסף יופיע באוויר, ברגע של הבנה בינו לבין גוף כזה.


התערוכה מזמנת, למתבונן המוכן להשתהות בה, סיפור על קשירה שהיא בריאה (או בלשון יומיום סתם יצירה), שהוא אולי גם סיפור על היקשרות, שהיא היבראות. זמן רב אחרי שאיבדנו את השלמות המקורית ביחסו של אדם הראשון אל אלוהיו , מבקש הקושר אחר אותה שלמות גדולה דרך עבודת קשירת חוטים,
מעין רישום איטי וממושך בחלל . בדרכו , הוא מנסה לקשור את הריבוי שלו , ריבוי החוויות והקשרים המובחנים המכוונים לכאן או לכאן . הוא מנסה לקשור אותו נכון . לקשור לכדי שלמות כזו . או דומה לה. קשירה ככל האפשר.
פרק ראשון: אני-אתה מצב של אני-אתה. לא חוויה של אהבה הוליוודית, או בכלל. אלא מבט הבנה חולף ביני לבין אישה זקנה או שיחה שנגמרה בקצה הלילה, עצירה – לא שכחה – עצירה של הכול בתוך רגע, שרק המתבונן מבחוץ יוכל לשפוט אם הוא ארוך או קצר. רגעים נדירים בהם כמעט אפשר לשרטט באוויר יחס שהצדדים לכודים בו ללא התנגדות, כי הוא (היחס) ממשי כמוהם והם ממשיים רק ככל שהוא ממשי. לבובר, הסיפור חוזר אל נקודת ההתחלה, מצב בו האדם מכיר את עצמו רק מתוך היחסים בינו לבין האלוהים: "הוא אומר את אב הדיבר אני-אתה כבר בהתרחשות הזיקה של בראשית... על דרך שלפני מתן צורה כביכול, היינו לפני שהכיר את עצמו בחינת אני".
כאלו הם החוטים האדומים מהם נבנים האובייקטים בתערוכה , שרטוטים באוויר . בין טבעות , נקודות התחלה ארעיות, נבנים גופים שאי אפשר להבינם בנפרד זה מזה , שיחסם זה אל זה והם עצמם אינם אירועים נפרדים . הגליל המתעוות או הפירמידה הנמתחת , הצינור הדק והעבה - לא היו יכולים להיות, וממש לא היו מעולם, בנפרד מן הקשר שבתוכו הם נמצאים. העדרה של עטיפה חמורה, כמו העור שלנו, הופעתם של הגופים בשלב הנימים החשופים , וקריאתו השקטה של האור הבוקע מהם , מזמינים את
המבקר המשתהה, לבקש אחר הזמן שבו חוט שקוף נוסף יופיע באוויר, ברגע של הבנה בינו לבין אובייקט כזה. או אובייקט אחר. או אולי שלישי.
פרק שני: עבודה. חומר. אך מדוע לא היו הגליל המתעוות או הפירמידה הנמתחת או הפה הפעור מעולם מחוץ ליחסים שבתוכם הם נמצאים? פשוט כך, הם לא יכלו להיות. זו אינה שאלה של שכנוע, לבד אולי מן האמונה בנתוני החושים. הטכניקה של הקשירה וחומר העבודה שלה - החוט קושר המשמש לכל רבדי העבודה, אינה מאפשרת דבר אחר לבד מן ההיווצרות המשותפת הזו. העבודה המופיעה בגופים בדמות הריבוי הכמעט אינסופי שמאפיין אותם עשויה לשמש כקריאת כיוון שנייה למחשבה על האובייקטים המוצגים. אם נתקרב מן הגוף, למשל הגליל המתעוות או זה הכלוא בתוכו, דרך נקודות המשען המתכתיות נגלה אינסוף קשרים, כל אחד מהם בפני עצמו יכול להיקרא כאחד שמבקש אחר המצב של היכללות . מבקש אחר היחס בינו לבין קשרים אחרים , או אחר מקומו ביניהם . ולו היינו פוגשים אותם סתם ברחוב , קשר כזה או קשר אחר , לא היינו
יודעים כיצד לשלוח אותו הביתה. זה מצב מוכר . הרבה דברים. הרבה מושגים. חסרים לעיתים . לא סדורים . חסרים שורות ישרות לעמוד עליהם. הקושר הוא בנו של עידן הריבוי, זה שאנחנו מדברים עליו כבר עשרות שנים, מתאבלים, חוגגים, מבקשים דרכי מילוט החוצה אל אמונות בשקל או בשני שקלים. הוא אינו מבקש לבטל אותו או להימלט ממנו, נדמה שאינו חושב שהדבר אפשרי וממילא לא שהדבר רצוי. העבודות אינן מציגות את המצב השלם. הן אינן מסוגלות לכך. שכן מה שהיה מנסה להגדיר את המצב השלם היה נכשל מראש משום שבהגדרה זו היה כולא את המצב הזה בתוך עור לא לו. בתוך מסגרת שמנתקת אותו מן ההיווצרות המתמדת שלו. במקום היומרה להגדיר מבחוץ. העבודות מציגות את החיפוש. זה מודל חיפוש מעניין. בדיוק משום שאינו כרוך בבריחה אל מקום אחר או אל חוק על חיצוני . במקום זאת, הן מציגות את העבודה המפרכת והלא נגמרת של מציאת היחסים בין קשר אחד לאחר, לשלישי ולרביעי ובחזרה ומהאמצע. זוהי העבודה המפרכת של מי שמבקש לשמור נאמנות לריבוי, אך גם לחפש אחר האופנים שבהם הוא קיים כריבוי של קשרים. כלומר ריבוי קשור. מצבורי משמעות. מצבורי חיים. רגעי מנוחה.

בן יהודה 176 תל אביב