"זמן נשי" הוא מונח טעון בשיח הפמיניסטי, המתקשר למושג "זמן" הכללי, אשר באמצעותו מיוצרים סדר חברתי, נורמות, זהויות וטקסים אזרחיים ודתיים. "הזמן הנשי" נתפס כמעגלי, מיתי ויחסי, לעומת "הזמן הגברי" הליניארי, ההיסטורי והרציונלי. מתנגדי התיאוריה הזאת טוענים שזוהי אבחנה דיכוטומית, המובילה לקיבוע יחסי כוח, היררכיה ואי שוויון. התערוכה "ספרה" מבקשת לבחון את מושגי המעגליות, המיתוס, הרציונלי הטקסי וההיסטורי במרחב נשי אוטונומי כתהליך של אקטיביזם תרבותי נשי.

בחלל הגלריה נשמעת מקהלת נשים מתוך סרט הווידאו חן, סמירה, עינב, נעם, אלמה. זוהי יצירה תלויה בזמן (Time specific), אשר נוצרה כתגובה על מצוות "ספירת העומר" ומוצגת בזמן ספירת העומר – ארבעים ותשעת הימים שבין חגי האביב היהודיים: פסח ושבועות. היצירה נוצרה כמענה להדרת הנשים מן המצווה ותוך כדי התייחסות לתופעה של הדרת שירת נשים במרחב התרבותי הישראלי כיום. כמו בספירת העומר, כל אשה משלימה ארבעים ותשעה סיבובים תוך כדי ספירה מ-1 עד 49 בעברית, ערבית, אמהרית ואנגלית. המנגינה ששרות הדמויות מבוססת על "מוזיקת הספירות" – ביוון העתיקה האמינו הפילוסופים שגרמי השמים: השמש, הירח והכוכבים (הפלנטות) משמיעים צלילים תוך כדי תנועתם ברקיע. על בסיס אמונה זו יצרה המלחינה מעיין צדקה את "שירת הספ?ירות" שבפי הדמויות.

החממה שבה מתרחשת שירת המקהלה היא במהותה מקום המספק הגנה ומצוי מחוץ לזמן האקלימי הרגיל. בספרה הזאת מתרחשת ספירת הנשים, ספ?ירה המעלה על הדעת הן את הקשר לעולם הביולוגי הנשי והן את העולם שמסביב. זווית הצילום היא אניגמטית, הדמויות נתונות להשפעת כוח הכבידה וניכרים בהן בבירור אותות המאמץ, ההתמודדות עם הספירה והשירה תוך כדי הנעת הגלגל. השימוש הוויזואלי במעגלים לציון התקדמותה של ספירת העומר נמצא כבר בלוחות קדומים של ספירת העומר.

בעבודת החלון, דרך יפו, נראות שתי מדעניות זהות תוך כדי פעולת מדידה. כל אחת מהן היא היפוכה של האחרת והן ניצבות על גבי שעון אסטרונומי עתיק. הסצנה מתרחשת בטבע ולכל דמות אופיינית צמחייה שונה. הטבע אינו מתעלם מהמדעניות: הענפים והציפור דוקרים את הדמויות, ואף קרני השמש המגיעות מבעד לחלון מטילות צללים בגלריה ומשנות את מהלך היצירה במשך כל שעות היום. 

משמעות המילה ספרה ביוונית עתיקה היא כדור, אך היא מסמלת גם אזור שבו מתרחשת פעילות מסוימת. הספרה המוצגת בתערוכה היא ספרה נשית, שאינה אוטופית – שכן במרחב הציבורי יש לאפשר לנשים לה?כנס למרחבים טקסיים ולהשפיע על המרחב המשותף.

"ספרה" היא תערוכתן המשותפת השלישית של מירב הימן צלמת ואמנית וידאו ואילת כרמי, ציירת. 

מרכז תרבות וגלריה לאמנות יהודית עכשווית שלוש 42, נווה צדק, תל אביב א'-ה' 9:00- 17:00, ו' 11:00- 13:30