'ולכאורה' – שרה ליפקין
אוצרת: נגה ארד-אילון
שעות פתיחה: א'-ה' 16:30-21:30 ו' 12:00-15:00 מוצ''ש עד 21:30.
 

שרה ליפקין עמלה מזה 13 שנים על מפעל חיים: תיעוד אמנותי של הפריחה הארץ ישראלית. זהו מפעל שלא החליטה עליו באופן מודע, אלא כך מתברר לה תוך כדי מעשה.
עיסוק בציור פרחים בעידן הנוכחי שבו אנו חיים, בין הדרמות היומיומיות רוויות האלימות והמתח, עשוי להעלות תמיהות. לכאורה נושא נדוש ומתקתק. אך מאחורי העיסוק העקשני והמתמיד מסתתרת מחאת יחיד, מעין ביקורת אילמת על המציאות הקשה סביבנו, ויחד איתה הצעת נחמה ותקווה אופטימית למתבוננים.
ציוריה של שרה ליפקין אינם עוד ציורי "פרחים" או ציורי טבע דומם אלא ציורי פריחה. ציוריה עוסקים בפעולת הפריחה והקמילה, בחיים השוקקים, בהתרחשות בטבע הישראלי. שרה ליפקין מיטיבה להבין את "נפש" הצומח – את היופי, הצבעוניות, הדינאמיות ואת היותם בני חלוף. היא מתארת אותם בהינף מכחול, בתנועות רחבות ובנגיעות אקספרסיביות. הפריחה וגם נופים של צומח אחר (קוצים, צברים, עצי שקד, עצי זית) מצוירים מזוויות שונות וממרחקים שונים: הן מקרוב מאוד הן מרחוק.
שרה ליפקין, יוצאת אל הטבע, מאתרת את הנופים העוצמתיים – קולטת אותם במצלמתה ומציירת אותם מחדש על הבדים רחבי הממדים תוך כדי יציקת פרשנות חדשה משלה. היא מציירת את עבודותיה על משטחים המונחים על הרצפה, מחברת חלקי תמונות מצילומים, ויוצרת מיצרפים חדשים תוך כדי העבודה.
סיור בין הציורים הוא מעין טיול בטבע ברחבי הארץ בעונת האביב. הסיור מציע בצד ההתרסה הנסתרת – גאווה, אהבה ונחמה. הציורים האפיים מזרימים אנרגיה אופטימית לחלל המקום בו הם תלויים.

 
הצהרת אמן – שרה ליפקין

ציורי הפריחה עבורי הם מחד הצהרת אהבה למראות ולנופים שהם חלק ממני, מהזיכרון הקולקטיבי המשותף לציבור רחב, תיעוד אמנותי של הפריחה הישראלית, חיפוש של זהות ישראלית אחרת, אותנטית. מאידך התרסה כנגד המתחולל בארץ (ובעולם) והסטת המבט אל עבר הטהור והנשגב (וגם אל המאבק והדינאמיות) שבטבע.
למעלה מעשר שנים אני מטיילת ברחבי הארץ ומצלמת בעיקר שדות של פריחה ארצישראלית, ומציירת בהשראת התצלומים. המצלמה קוטעת את הנוף, מצמצמת את המרחב, ומכווצת את תחושת העומק. אני מנסה לשחזר את חוויית ההיפעמות מן המראות על ידי חיבור של חלקי תמונות מתצלומים, ויצירת מיצרפים חדשים תוך כדי העבודה.
כדי לשחזר מעט מחוויית המרחב אני מציירת בפורמטים גדולים. פורמטים אלה אף מדמים חלון בבית שדרכו היושבים בבית יכולים לצפות בנוף. לצורך הדגשת המרחב אצור מיצרף של פורמט רוחבי, ולהדגשת עומק אבחר במיצרף של פורמט אורכי.
שני אתגרים עומדים לפניי בציורי הפריחה: האחד – המפגש עם אינסוף מירקמים שקשה מאוד לתארם בעזרת מכחול. בדרך של ניסוי וטעייה אני מנסה להשתמש בצבעים, גוונים, מכחולים שונים, בנגיעות שונות, בזוויות שונות של המכחול, ברמות לחות שונות של המכחול ועוד.
אתגר שני הוא הימנעות מהיגררות לקיטש, מלכודת האורבת לציורי טבע ופריחה במיוחד. אני נמנעת מכך על ידי ראיית המאבק שבטבע, מלחמת ההישרדות, הגוונים השונים (ולא הצבע השטוח), הרמיזה על החידלון – כמו עלה קמל, גזע עירום, סלע מזדקר, קרחת קטנה וכדומה. 
 
 
 

תיאטרון ירושלים, מרכוס 20, ירושלים