תערוכות > ים, בוץ ומלח | דוד גרשטיין
ים, בוץ ומלח | דוד גרשטיין / גלריה גרשטיין03/12/2010 עד ה-31/12/2010ים, בוץ ומלח
על שפת ים המוות
דוד גרשטיין - ציורים, 1984
בקבוצת ציורים זו, שנוצרה באמצע שנות השמונים של המאה הקודמת, מתגלות כל התכונות המלוות את אמנותו של דוד גרשטיין מראשיתה ועד היום: התבוננות סקרנית בדרכי התנהגותם של בני אדם, בהתנהלותם היומיומית ובחולשותיהם, יכולת גבוהה של תיאור באמצעות שפה ציורית עשירה ורבת המצאות, והומור חם מלא אמפתיה וחמלה. הסדרה מהווה המשך לסדרת ציורים קודמת מ-1979 שבה יושבות דמויות אדם נוגות במרפסות של בתים מתקלפים בתל אביב הישנה. ציורי המרפסות היו בזמנו סימן ההיכר של גרשטיין וקיבעו את מקומו המיוחד במפת האמנות המקומית.
בסדרה שלפנינו לדברי גרשטיין, שוכני המרפסות ירדו לים המלח והם רובצים לחופו מרוחי בוץ, חושפים את גופותיהם הורדרדים לחסדי קרני השמש והמלח המטגנים אותם באיטיות.
אוצר התערוכה: אברהם אילת
מים מלוחים חודרים עמוק
יש חיים בים המוות. ים המלח הוא מקום מפלטם של אלה שהזמן כבר החל לכרסם במעטפת שלהם. תקוותם של חולי שיגרון וספחת (וסתם כאלה המקדימים תרופה למכה) היורדים אל מימיו בחרדת קודש.
שלא כמו בים התיכון הנושק לחולות זהובים, אין ים המלח מפנק את באיו. אבני חצץ, מים שמנוניים, אויר דחוס, ארץ קשה וצחיחה. יורדים לכאן לא על מנת להשתזף ולטפח שרירים אלא כדי לטבול ולהתכסות בבוץ השחור ממנו יונקים את מלחי הישועה. האווירה כבדה וחסרת רומנטיקה בצל ההרים ספוגי היסטוריה.
סוריאליזם נוסח פליני.
אני אוהב לרדת לים המלח כדי להירגע מהמולת העיר. אין כמו לצוץ על הגב, תלוי בין שמים וארץ, מוחזק כתינוק על פני ראי המים. להביט לתוך מי הטורקיז בהם ננעצים גופות אדמדמים כברזל מלובן. מגע אש במים. בנוף זה נפגשים יסודות הטבע הבראשיתיים – שמים, מים, אדמה עם האדם הנחשף מולם במלוא חולשתו. לא ירק ולא חופי תענוגות. האנשים מכונסים בתוך עצמם, התנועות איטיות, האוויר רווי אדי גפרית עד מחנק.
מים מלוחים חודרים עמוק. ומה שלא עשתה חוכמת הרפואה יעשו הים ומלחיו.
פעם הצצתי ונפגעתי ומאז אני מנוי קבוע. מעמדת המציצן אני מתבונן באנשים בהזדהות. יושבי מרפסות תל אביב שירדו אל חוף הרחמים. גופות עקומים, עור ורוד, כרסים, קרחות ופלומות לבנבנות, כל מה שהוא היפוכו המוחלט של פולחן הנעורים. כבהמות יאור חביבות רובצים במים הרדודים, קרוב קרוב לחוף, מתמכרים לצריבת העור ונזהרים מכל תנועה מיותרת. על החוףתץ מתהלכים הבוץ-בויס של עין גדי, שחורים כזפת, עם איי עור חשופים המסמנים את גבולות מגעה של כף היד. אותה כף יד המסוגלת לגעת בקצה העולם אך לא להגיע אל מרכז גבו של בעליה. עץ יבש שנגרר לכאן בכוחו של שיטפון משמש תזכורת כי העצים לא תמיד מתים זקופים.
יזמים מעשיים מתעשים את החוף. בגדתו הדרומית גורפים את המלחים ומשווקים למזרח הרחוק, ואת חופי הגפרית חוסמים במלונות של בטון ובארכיטקטורת רחוב הירקון. מאחורי הגדרות והמחיצות מספקים בריכות חמות, כסאות נוח, קוקה-קולה וכל שירות המסוגל להפוך את מלח הארץ ל"ירוקים" פרוזאיים. אין מה לעשות, כולנו בני אדם והתיירים קצת יותר. ולמרות הכול אין הקידמה יכולה לנגוס ביופי הנהדר הזה בו אני מנסה לגעת.
דוד גרשטיין
מיקום - גלריה גרשטיין ישורון 6 / בן יהודה 99 תל-אביב זמנים - 03/12/2010 עד ה-31/12/2010 |
התכנים המופיעים באתר ובפרטי תערוכה זאת הינם מטעם הגופים המפרסמים ובאחריותם.
כל הזכויות שמורות ל - artbeat.co.il © מרחב לאמנות ו- אומנות ישראלית
||