נשים, הביאנלה ה - 5 להדפס בשמורת טבע עין אפק / טחנת הקמח הצלבנית בשמורת טבע עין אפק

הצילומים באדיבות טחנת הקמח הצלבנית בשמורת טבע עין אפק

"נשים"

הביאנלה ה -5 להדפס, לזכר אורה להב שאלתיאל ז"ל

נשים מהוות מחצית מן האנושות, משום כך אין תערוכה אשר יכולה לשקף אותן, את חייהן והנושאים המעסיקים אותן. לכן בחרתי שלא לצמצם את הנושא לקרן אור אחת, לפינה נשית, דווקא כדי שלא לכלוא אותנו הנשים, בכלוב המסגרת המחייבת. העדפתי לתת פתחון פה לבחירה האישית של האמנים והאמניות בזוויות החדות או העגולות של הנשיות, בשביעות הרצון מן ההוויה הנשית אך גם בתיסכול, במחאה מול ההשלמה, בספקות מול הבטחון העצמי. התוצאה היא תערוכה רבת פנים אך גם חסרה. רוב המשתתפים בה הן משתתפות: 30 נשים ורק שלושה גברים. אי איזון זה כשלעצמו מכתיב העדפות של הדגשים מסוימים והעדר של אחרים.

רבות מן הנשים האמניות המשתתפות בתערוכה בחרו לעסוק בנושאים מייצגי נשיות קלאסיים: הריון ולידה, אמהות ומשפחה, זוגיות, יופי, הזדקנות נשים. לא נעדר מקומו של המאבק להשגת שיוויון זכויות, להכרה באפשרות לעסוק בכל מקצוע. חברת הנשים ותחומי עניין המיוחדים להן גם הם נושא משמעותי בתערוכה זו.

הגדרת אדם כאשה או גבר מתייחסת לאספקט המיני הפיזי או הנפשי. מיניות היא אולי המרכיב החשוב והמובהק במבט הגברי על נשים. האמנים הגברים דובי הראל ושמאי רן נותנים לו ביטוי בו מודגש הגוף הנשי כמושא תשוקה. גם חלק מן הנשים האמניות מתייחסות לגוף הנשי, אולם נקודת המבט שלהן מדגישה אסתטיות ועבודותיהן נעדרות מרכיב של תשוקה.

מצבי הריון ותהליך הלידה המוצגים מזווית נשית מתייחסים להעלמות הגוף הבתולי, להכבדה הנגזרת מעיוות מרכז הגוף, לקושי הפיזי של הצורך הבו זמני לטפל גם בילדים הבוגרים יותר כאשר אין זו לידה ראשונה, לחשש מאובדן או מפגיעה בקריירה המקצועית עקב גידול הילדים. כל הדילמות הנשיות הללו אשר גברים ממעטים לתת את הדעת עליהן מוצגות בתערוכה ע"י דפנה ספקטור, לאה בן יוסף, מיכל בלייר, חיה ויסהוז, נדיה קאדרי-גדבאן. מאידך אורה להב-שאלתיאל מדגישה את הצורך הנפשי העמוק של הנשים בקיומה של החוויה הנשית הייחודית, בעוד תמר סורקין מתמקדת בתהליך ובתוצאה, לא בגוף הנושא אותה.

השאיפה הנשית ליופי היא נושא אחר אשר יש לו ביטוי נרחב בתערוכה. יופי נשי המתואר דרך הצד הרגשי והרך בגופניות האשה, ניתן בעבודותיהן של נאוה סידון, לורה בכר, אורה להב-שאלתיאל, מרגו פארן, יעל סונינו-לוי. שאיפה ליופי מכילה מרכיבים נפשיים רבים: הצורך התחרותי להשגת זוגיות ומעמד חברתי, החוש המולד לאסתטיקה, החינוך, ההנאה מטקס ההתקשטות... האמניות טל גולדמן, נורית אפשטיין-רטנר, לאה בן יוסף, מרגו פארן, גלי שלם, מלכה מוסברג, תמר סורקין, מתארות את ההכרח היומיומי בטיפול בהופעה החיצונית ואת תוצאותיו: שימוש באיפור, בתכשיטים ואביזרים, חשיבותה של המראה. דפנה ספקטור מקצינה בתארה את המירוץ העיקש אחר היופי האבוד, כנגד הזמן, בעזרת ניתוחים פלסטיים. בסוף הדרך, בשלב הזדקנות הנשים, ניצב לו תמיד היאוש, המוצג ע"י יעל סרנגה כנורא יותר מזו של הגברים, עקב אובדן היופי והאסתטיות.

מאבק הנשים להשגת מעמד חברתי טוב ממעמדן הנוכחי בחברה - הפמיניזם, זוכה לייצוג נרחב בתערוכה. מקצועות נשיים מול מקצועות אשר לא נחשבו לכאלו עד לפני שנים מועטות, אפליית נשים מתמשכת, הדרת נשים, דיכוי נשים. איליא בעיני ממחיש כמה רבה עוד הדרך שעל הנשים לעבור כדי להגיע למקום שיוויוני יותר בחברה. שמאי רן, דובי הראל מתארים נשים אמניות, אשה קוראת – עיסוק שכיח אצל יותר נשים בהשוואה לגברים. אלינור רותם מציגה הומאז' למשוררת לאה גולדברג. תגריד חביב, נדיה קאדרי-גדבן, רינה רינג, שרה בורשטיין, אורלי לנצט-יוסף, כולן משתתפות בשיח על סטטוס נשים. תאיר חיטרון פרנס, דרורה אילון, אסתי קולטון מתייחסות למלאכות יד אופייניות לנשים, מלאכות אשר לביצוען נדרשו סבלנות, התמדה וזמן והן עדיין קיימות בחלקים הפחות טכנולוגיים בעולם. האם מבטן נוסטלגי ומעריץ את ביטויי היצירתיות או שהן רואות בהן דרך להדרה, ביטוי לחברה שעבר זמנה? רות כהן שואלת בעבודתה המתייחסת לפילוסוף לווינס: האם הפנים הנשיות הן חלק מן הפנים הכלל אנושיות של החברה?

המאבק בין המינים וסוגי הזוגיות אינם מוצגים בתערוכה כחלק מן הדיון במעמד הנשים, אף שנמצא להם הד בעבודותיהן של אורה להב-שאלתיאל, חיה ויסהוז, נדיה קאדרי-גדבאן, רינה רינג. אולי פריסתו של נושא הזוגיות למחוזות נוספים של חד מיניות זכרית או נקבית, טרנסג'נדריות ועוד – שינתה את ההגדרות הקוטביות של נשים מונוס וגברים ממרס, למרחב שלם של יחסים בין המינים.

חברותא של נשים הפועלות יחד, מדברות בשפת נשים ובסולידריות על חוויות נשיות, נהנות מדברים שונים מאלו של הגברים, אך גם מרכלות ומקנאות ומכשילות זו את רעותה, כל הללו מופיעים בתערוכה, כמו גם חינוך נשים, השונה מחינוך גברים בהכוונתו. כל זה בא לידי ביטוי בעבודותיהן של אסתי קולטון, גיגי רם, גלי שלם, מיכל בלייר, תאיר חיטרון פרנס.

עייפות נשים בשגרת משימות אשר אין לה סוף, שכיחות הכאב אצל נשים, רגישותן לקור, מחלות נשים והשלכותיהן, מאמצים נפשיים ופיזיים של נשים, כל אלו עולים בתערוכה זו בעבודותיהן של ישראלה אנג'ל, תגריד חביב, סימה לוין, נטע אבידר, שרה בורשטיין, לאה בן יוסף, יעל סרנגה, מרגו פארן, לורה בכר, חנה אלטרץ.

תערוכה זו מקרבת לקהל את היומיום של הנשים, לא מעשים הרואיים, לא דמויות גדולות מהחיים. 

חיה ויסהוז    אוצרת התערוכה