האם בכוחה של האמנות לשמש כקמע? היש ביכולתה לשמור על הבאים איתה במגע? לספק הגנה מפני העולם הסובב אותם? שאלות אלה ואחרות עולות לנוכח העבודות המשתתפות בתערוכה "קדושים אחרים" בה מציגים ארבעה יוצרים בעלי עולם פנימי מקודד ומסומן. 
ורד אהרונוביץ' מציגה דיוקנאות עצמאיים ואלגוריים המתכתבים עם סיפוריהן של קדושות מעונות שאיברי חישה ועונג נלקחו מהן בדרכים שטניות במיוחד. שדיה של אגתה הקדושה נכרתו כשסרבה להינשא לנציג השררה, הקונסול הרומי, שחיזר אחריה ועיניה של לוצ'יה הקדושה שניקרה את שתי עיניה היפות כדי שמחזרה יניח לה לאהוב ולהקדיש את עצמה רק לאלוהיה. 
אהרונוביץ' שמה את עצמה ואת דמות האלתר אגו שלה, ילדה בגילן של חלק מהקדושות הידועות בנצרות, במוקד הפורמט. במסגרת זהב ממש כמו שנהוג בתליוני הקדושים שעונדים המאמינים, מגישה לנו האמנית זוג עיניים - כלי שבלעדיו לא תוכל ליצור. הופכת את צמותיה של דמות ילדה מתפללת העשויה שעווה לנרות המודלקים בשעת תפילה הן בנצרות והן ביהדות - אמונתה תכלה אותה בסופו של דבר. 
 
הדמויות הצעירות של ג'ולי פיליפנקו יפות עד כאב ורחוקות מלהיות קדושות. פיליפנקו גדלה בבית דתי מאוד בו כתבי הקודש הן החוק ואמות המוסר נקבעות על פי הכתובים. קו מתאר חזק תוחם ומפריד בין הטוב והרע. בציוריה קו זה שואף להיות דק ועדין אך לא מהוסס. במבט שני, הדמויות קודרות ואסורות. מבטאות מיניות ומוות. בודדות בעולם לא מוכר. הנערות מתקשרות בעיקר עם חיות הנדמות כמתות. מתוך אינטראקציה זו חלקן מצמיחות אוזני חתול - חיה שיוחסו לה בעולם העתיק סגולות ויכולות לגבי החיים והמתים. חיית מחמד שמגיעה ממשפחת טורפים קטלניים. מבט ממושך בדמויות התמימות, המוקפות ברך ובסכריני מעלה שאלות באשר לאסור ולמותר, הנורמלי והסוטה. 
מבחינת פיליפנקו הדמויות מייצגות רגש מסוים ממש כמו התיאור באבן במבואות לכנסיות אירופיות בהן דמויות נשים אמנויות  ומדעים כמו מוזיקה, ומתמטיקה לצד דמויות חוטאות וערכים אסורים. אחת הדמויות התמות נושקת לשלד ממש כמו הלוקסוריה- הדמות הנשית המייצגת את תאוות הבשר האוחזת בידו של השטן. 

יצירותיו של קוסטה מגרקיס עשויות מהחומרים ה"טמאים" שהוא מוצא ברחובות תל אביב בה הוא עובד ובת ים עיר מגוריו. כמשמר במקצועו, הופך מגרקיס את החפצים הנאספים לתבניות יציקה; כך הם נולדים מחדש כפסלים מהוקצעים. מגרקיס היווני במוצאו, גדל על סיפורי המיתולוגיה בהם מופיעות נעליים בעלות כוחות מאגיים; הרמס שליח האלים הלובש סנדלים מכונפות או יאסון הבא לדרוש את כס המלוכה כשסנדל בודד לרגלו כפי שניבאה האורקל מדלפי. 
אובייקט שנוצר בידי אמן המטופל עד לפרטים הקטנים ביותר, מטפס במעלה סולם חברתי וזוכה להילה אמנותית. במקרה של מגריקס הנעליים ממחיזות מיתוסים קטנים. הופכות לכלי תחבורה פנטסטיים, למעבדה ביזארית או למסיכה. הן הופכות לקמע, בתרבות שבה נעלי תינוקות עוד נקשרות לצד אגזוז הרכב ורגלי ארנב מחוברות למחזיק המפתחות כדי להביא מזל. 

איגור סקלצקי מערער על אותה הילה אמנותית על ידי ניכוס יצירות מופת מוכרות והלחמתן עם צילומי אופנה ואייקונים - גיבורי תרבות הצריכה והבידור. איקונוגרפיה נוצרית מתערבבת עם סמלי טקסים פגאניים. מסורות מן המזרח נמזגות לתוך דמויות אירופיות חיוורות; אביר בעל ראש סוס חובק אהובה מאחורי שולחן ועליו ערב רב של טבע דומם: אגסים וענבים לצד קסדת בייסבול.  שה האלוהים אחוז בידיה של דמות בגלימה אדומה ולידה משחת חינה. קדושה עטוית חיג'אב אוחזת טיל אר. פי. ג'י כמו שרביט. אלימות פוגשת קדושה, הוד נובע מתוך המאיים, חרדות היומיום המופצות בתקשורת העולמית נקשרות עם פנטזיות מרהיבות. 

אמנים וקדושים, יצירות אמנות וקמעות עוברים תהליך קאנוניזציה זהה. כדי להיכלל בטקס המיסה, האירוע הכנסייתי שדרכו מתווכת האמונה, נבדקים ונחקרים קורותיו של הקדוש המתהווה בדומה מאוד לקורות חייו של האמן הרוצה להציג בין כתלי המוזיאון ולהיכנס לספרי תולדות האמנות.  
התערוכה מציגה את האנושי לצד הקדוש- הקדושים שוויתרו על חייהם בעבור אמונתם היו ככל אדם והפכו אבות טיפוס ומודלים לחיקוי. האמן המציג מעוניין בהכרתם של הצופה והמבקר. תוהה האם גם הוא יהפוך לקדוש וירשם באגדת הזהב או ששמו ישכח ועל מה הוא יוותר בדרך מתוך אמונה שלמה ביצירתו.  
טקסט: טלי קיים 
תאריך פתיחה: 15/6, יום חמישי, שעה 20:00, רח' בן יהודה 107, ת"א. טל' - 03-5243968