תערוכות > 'אבק דרכים'

שיתוף התערוכה:

'אבק דרכים' / מקום לאמנות


טלפון - 03-6725124
10/03/2017 עד ה-19/03/2017

תערוכה זו היא חלק מסדרת התערוכות השנתית לכבוד יום האישה הבינלאומי הבודקת את היחסים החברתיים המעצבים את התנאים של הייצור האמנותי.
הפעם נבחר הנושא של תנועת הנשים במרחב הציבורי, נושא המתייחס לחלוקה הפטריארכאלית הדיכוטומית של המרחב לפרטי ולציבורי כנקודת מוצא.
 
דר' הדרה שפלן קצב, ראש המחלקה לאמנות: "התערוכה "אבק דרכים" מבקשת לחשוף את הפן המגדרי של שאלת הנדודים, ההגירה, יציאה מבית ההורים, מעבר מהפריפריה למרכז או מישראל החוצה. כל השינויים המרחביים החלים על דור הסטודנטים/ות כיום. העבודות מציגות ביטוי של שאלות על זהות, מסגרת, עצמאות, משפחה, וקריירה ומתייחסות לסוגיות הקשורות בתהליכי מעבר ממסורת לשינוי, מחברה מסורתית לחברה מודרנית, מפריפריה למרכז, מן הבית החוצה, מהכפר לעיר, מהגולה לישראל ועוד."
דר' סיגל ברקאי, ראש התכנית לאוצרות: "יצירות אמנות ישראליות רבות מכילות בתוכן "אירוניה היסטוריוגרפית", מושג אותו פיתחתי על מנת להסביר עבודות אמנות המשכתבות את ההיסטוריה הישראלית-ציונית ובוחנות אותה מחדש באופן אירוני. במחקר שביצעתי שאלתי מדוע מופיעה האירוניה כאסטרטגיית יצירה נפוצה ביצירות של אמנים ואמניות ישראלים בשנות האלפיים ולאיזה צרכים היא משמשת אותם. נתיבי המחקר הובילו לשאלות של זהות אישית המזינות פרקטיקה אמנותית בה נוקטות אמניות שגדלו בישראל, אך חיות כיום מחוץ לגבולות המדינה, או נעות הלוך ושוב ממנה ואליה. ניתוח היצירות נעשה מתוך מודעות לסיפורי החיים של האמניות וניסיון להתחקות אחר הדרכים בהן הם מבנות את זהותן, במעמד הביניים שבין מקומיות ישראלית-יהודית לאזרחות בעולם הגלובלי.
פירוט על העבודות שיוצגו בתערוכה:
אלינור אביכזר מלניק- ללא כותרת-  היחס בין בית הילדות הנטוש והילדה שגדלה ועזבה אותו מוצג באמצעות שני מקורות אור שונים המהפכים את המציאות ומבטאים את תחושות הפחד מהעתיד והנוסטלגיה לעבר.
אילת רוזנברג- 'מסתוות בנו'/ 'מסתווה בי' ללא כותרת- על חשיפה והסתרה במרחב הציבורי.
ריקי סטולר- 'אאפה'- לסבתא עוגה יפה, ואת כיפה אדומה תלכי אליה ותביאי לה את העוגה ובקבוק מיץ. אבל לכי ישר בשביל, כי ביער גר זאב רע. לכן אל תסטי מהשביל."
שיר כץ- 'פרימוורה'- מסע של צעדים ללא התחלה, אמצע וסוף, עם הכוונה של גרמי השמיים המצויים על מפת כוכבים מהמאה ה-19.
בת חן אברמוביץ'- 'כלאיים'- במסגרת היחידה שנוצרה עבורה רוקמת האישה הטובה את עקבות החרדות והתשוקות שלה.
מורן אילוטוביץ'- ללא כותרת- לדבר, לסמן, להודיע את התחושות האישיות במרחב הציבורי.
שלי ארז- 'by myself'- איך תצא האישה למסע אם גופה עצמו הוא תבנית נוף מולדת, אם היא הרים, גאיות ואיים עליהם טיפסו וירדו, אותם חקרו וכבשו?
טל חמצני- 'אולר'- "וצריכה להיות קלה ולצרור היטב בפנים כדרך כלל להיות כפופה לא להפעיל   את הקפיצים ותקבלי מה שעליך לכאן ולכאן היזהרי כמוך היו הרבה וטובות ממך עוד ישנן אז היי שקטה נוחה, היי ניידת שלא ישמעו דבר פרט לשרשרת".
רונן עמור- 'נושאות'- מצעד של נשים הסוחבות יחד את המטען השקוף, והן ממשיכות לצעוד...
מורן כהן- 'יש להימנע ממגע ישיר עם העיניים'-  עוד אטב אחד וזה באמת יכאב!
פאינה גיאורגייש- 'אני מספרת לגופי'-  חווית ההגירה כיוצרת זהות כלאיים מפורקת של זליגה בין כאן לשם. דמויות האם והסבתא מלוות את כינון הזהות החדשה המערבת עבר והווה, תרבות רוסית ותרבות ישראלית.
ספיר בלחסן-' 145 קילומטר'-  המעבר מהפריפריה אל המרכז כמנסח מגבלות וגבולות חדשים. חופש חדש מהול בחרדות בעלות אופי שונה מהעבר מגדירים את מרחב הפעולה היומיומי של האישה בסביבה האורבנית המודרנית.
נגה אור ים- 'רעש לבן'- המים הגועשים בין ים לאמבט הם המאבק על מרחב נשי, בין פנים וחוץ, בין סופיות לאינסופיות, בין סגור לפתוח, בין פחד לכוח.
מורן ימין- 'choice'- שתי נשים, אימהות, מהגרות ממשפחות דלות אמצעים באור זרקורים שונה  סבתא שרה  נולדה באונייה בדרך לארץ ישראל מלוב, בלי השכלה עבדה כמנקה וילדה 11 ילדים שרכשו כולם השכלה אקדמית. גולדה מאיר, מהגרת מאוקראינה שהגיעה לישראל מארה"ב שם הצליחה לרכוש השכלה, עבדה כל חייה בעבודות רבות מקופאית ועד ראש ממשלה.   הראשונה זכתה בתואר "אם השנה" ובכתבה בעיתון מקומי, והשנייה זכתה בפירסום יומיומי ארצי ובינלאומי כמנהיגה לאומית אך גם כאשמה במחדלים רבים, חברתיים ופוליטייים, ביניהם גם מלחמת יום כיפור.
מאיה ואן סוסט-  Waar is maya?- תחושת הזרות של מהגרת מהולנד באמצעות ציטוט מ"איפה אפי?", סדרת ספרי ילדים שבהם יש לאתר את אפי בתוך ציור עמוס בדמויות ובפרטים שונים.  הדמות נבלעת ובולטת כאחד בכל אחד מרגעי היומיום.
נעה חי- ללא כותרת-  קתרין סוויצר, סטודנטית בת 19, החליטה להשתתף יחד עם חבריה הגברים במרתון בוסטון (1967) למרות שהשתתפות במרוץ כזה היתה אסורה לנשים.  לקראת הקילומטר השישי עבר מול הרצים אוטובוס עם צלמים ששמו לב למשתתפת יוצאת הדופן והחלו לצלם אותה.  תשומת הלב העירה את אחד ממארגני האירוע שהגיח מאחוריה וניסה להוריד אותה מהמסלול בכוח. סוויצר ברחה ממנו והשלימה את המרוץ. חמש שנים מאוחר יותר, בשנת 1972, נפתח המרתון של בוסטון לנשים באופן רשמי. סוויצר זכתה במרתון של ניו יורק בשנת 1974.
נסרין וואחידי- ללא כותרת- העבודה היא תגובה למכתב התאבדות שכתבה בחורה מסוריה לאחר רצח משפחתה במלחמה וכתוצאה מאיום של אונס מצד החיילים שמסביבה. הקונפליקט שבין פחד חילול הגוף והנפש לבין איסור על התאבדות באיסלאם חושף את הפצעים המדממים של האישה המוחלשת.
רימאן חנדקלו- 'נוסטלגיה'- פליטות, נטישה, מרחק הזמן והזיכרון שלא נגמר.
אולגה קוזיננקו- 'שותפים'- לעבור לעיר הגדולה, לגור בתל-אביב, לחיות את חיי הלילה, לחוש את הרווקות ולמצות את הכל עד תום.  -רגע קטן של צעירה תל אביבית, המטיילת בגשם.
מור טישלר- 'La Belle Poule'- במאה ה-18 הופיע "טרנד" בקרב נשות המעמד הגבוה של פאות אקסטרווגנטיות  שעליהן היו מורכבים מודלים גדולים של ספינות מסע. היה זה סמל למעמד חברתי-כלכלי גבוה ושל גאווה וכבוד לאומי שכן חלק מהטרנד נקשר  לקרב ספינות מפורסם בין הצי הימי הצרפתי לבריטי ב-1778. כמו המחוכים, השמלות המנופחות ועוד היה לפאות הכבדות והמסורבלות תפקיד משמעותי במשטור האישה. כיום גם נשים משתתפות במירוץ הגלובליזציה כשהתנועה, הניידות  והמסעות בעולם הם חלק מהמרדף אחר החוויה המשתנה והמגוונת המגלמת את מושג האושר ואחר הגמול הכספי בחברה של גלובליזם ותאגידים. לצידן, ובאחוזים גבוהים יותר, נשאר אצל נשים רבות רצון זה  ברמה של משאת נפש בלבד.
נגה רוזמן- 'אכזבת'- להישאר או לא להישאר? זאת השאלה. ארץ זבת חלב ודבש מושכת באמצעות ההבטחה לגאולה, קושרת אליה בכבלים לאומיים, דתיים וחברתיים, אך בסופו של דבר מונעת את פירותיה. העבודה המצולמת ברחבת מוזיאון תל אביב מחדדת את העיסוק באמנות בתוך קונפליקט של הדור הצעיר הנע בין כאן לשם, בין תל אביב לברלין.
דר אברמוב- 'אורבניות'- מיצג וידאו
נגה אור ים- 'אספלט נפט גולמי'- מתי משתנים היחסים בין פנים וחוץ בחוויה הנשית? הילדות עיוורת למהלך החברתי הפטריארכלי אך מטמיעה אותו לאט לאט.
נטע זינגר- 'נקודת מוצאמקורי'- פורטרט קבוצתי המתאר מציאות שונה שבה כהה העור מאמץ את התינוקת הלבנה. מתוכו עולה תחושה חריפה של זרות בתוך מרחב של השתייכות גזעית וניתוק חברתי.
שירן פרידלנד- שני צילומים של זוג אחיות יהודיות במרחק של 76 שנים. צילום של האמנית ואחותה הגרות בישראל של היום לצד צילום של אנה ומרגוט פרנק מ-1941 לפני כניסתן למחבוא ולהסגר של שנתיים ממנו יצאו אל מותן (בברגן בלזן).
נני רובן דרורי- 'השעון הגלובלי'- “לא תותר השיבה לעירק”- טקסט ללא תותר השיבה לעירק:  צילום של האמנית בגיל שנתיים בדף מתוך תעודת מעבר  המייצג סיפור היסטורי אישי של פליטות והגירה, שהוא גם סיפורה של קהילת יהדות בבל שנעתקה ממקומה במעבר חד כיווני. ספירה לפי שעון בשלוש שפות המייצגת את "סיפור בבל" האישי והאוניברסלי.
בדורה עזאם- 'המוסתר הלא מוסתר'- מפת צפון ארץ ישראל –  היישובים הדרוזים בהם  התרחשו מקרי הרצח של נשים בידי בני זוג.  בניגוד למקרים של רצח על "כבוד המשפחה" בעדה הדרוזית רוב מקרי הרצח נעשים בידי בני זוג המרגישים נבגדים ע"י אישה מתקדמת או כזו המסרבת לחיזורי הגבר.


מיקום - מקום לאמנות

זמנים - 10/03/2017 עד ה-19/03/2017

פתיחת התערוכה - 10/03/2017, שעה - 10:30


התכנים המופיעים באתר ובפרטי תערוכה זאת הינם מטעם הגופים המפרסמים ובאחריותם.








כל הזכויות שמורות ל - artbeat.co.il © מרחב לאמנות ו- אומנות ישראלית


||