גלריה חזי כהן גאה להציג תערוכת יחיד לאמן מאיר פיצ'חדזה (2010-1955). תערוכה זו התגבשה בתהליך עבודה משותף עם משפחתו של האמן ונציגי עזבונו. מוצג בה מנעד עבודות הכולל דימויים אישיים ואינטימיים, כמו סדרת עבודות צבעי מים יחודיות ופחות מוכרות, יחד עם עבודות איקוניות כסדרות של צילומי המשפחה ומכתבי הילדים,  ציורי "פרחי המוות," עבודותיו המופשטות ועוד.
 
פיצ'חדזה נהג לומר שתפקידו של אמן אינו לברוא יש מאין. ריבוי הצורות והתכנים בעבודותיו התפתחו מתוך אידיאולוגיה ברורה של סירוב להתמסרות לסגנון אחיד. במקום, הוא בחר לעבוד מתוך תשתית צורנית ורעיונית קיימת באופן מובהק, הופך את הציטוט מתולדות האמנות לעיקרון המארגן של ציוריו. הוא ניכס את חרדת ההשפעה וחיבק אותה ככלי המניע את התפתחותו כצייר. התחביר של התערוכה הנוכחית מתחקה אחר התנועתיות הסבוכה של סגנונו של פיצ'חדזה, או, בעצם, של היעדר-הסגנון המנוסח מתוך עמדת המסרב.
 
"...ציוריו של מאיר פיצ'חדזה... משקפים רגישות של משורר חזותי. בתקופות מסוימות צייר פיצ'חדזה את עצמו בכמה תפקידים של אלטר-אגו; אלה מגלמים תחושה של א?אוט-ס?ייד?ר, זר, אחר, שכך כנראה ראה את עצמו מאז שהגיע לישראל מגאורגיה והוא בן עשרים. פיצ'חדזה הסתיר בדמותו והגן – כך גם באמצעות דמויות אחרות בציוריו – על חוכמה פנימית, שהעניקה לו חירות בהבעת אמת כואבת, שלעתים נראית לנו גם  מסוכנת."
 

- אליק מישורי, מתוך הטקסט הנלווה לתערוכה