שמחים להזמין לפתיחת שתי תערוכות יחיד וקיר אמנית, ביום חמישי ה 16.2.17, בשעה 20:00 (נעילה: 11.3.17):

 

 

 

שיח גלריה בהשתתפות האוצרת והאמנית: שבת, 25.2.17, 12:00

 

בתערוכה ?פרחי מנגן" ורוניק ענבר מציגה עבודות על נייר וצילומים מהשנתיים האחרונות. היא בודקת פרקטיקות של אחיזה ושחרור, בוחנת עד כמה ה"כך מעצמו" בא לידי ביטוי בעבודות, ובאיזו מידה ההכרעה בידיה. 

פרחי מנגן אינם פרחים כלל. זהו שמה של תופעה גיאולוגית, המתאפיינת בהופעת דימוי זעיר על פני סלעי סיד, שמזכיר ענפים מסתעפים. מה שנדמה כמלאכת מחשבת מעשה ידי אדם, הינו למעשה דימוי שנוצר ?מעצמו? - באופן ספונטני.

 

 

פברוקים | ענת דוד ארטמן
אוצר: יצחק גולומבק

החוויה של חוסר אחדות נוכחת חזק בחיי וגורמת לתשוקה לאחות חלקים שאינם קשורים זה לזה. האמנית אוספת בדים מכל הבא ליד ומנסה להרכיב מהם בדיות. ואולם, הניסיון להרכיב את חלקי התצרף לכדי רצף מאוחד, נועד מראש לכישלון הן בגלל טכניקת הטלאים שבה החלקים תפורים אך אינם מאוחים והן משום שההחלטה על שימוש בבד זה או אחר היא רגעית ושרירותית. בנוסף, העבודה נעשית טיפין טיפין לאורך ימים רבים על גבי שולחן שלא תמיד מאפשר לפרוש את כל הבד מול עיני כך שגם תהליך העבודה מורכב מפרגמנטים. שדה הראיה המצומצם לא מאפשר לי לתפוס את העבודה בשלמות. כך, מפיסות בדים וחלקי מבטים נוצרים סיפורים מפוברקים ללא התחלה, אמצע וסוף.

 

 

ההצבה המוצגת במסגרת קיר האמנית של לילי כהן פרח-יה תחת הכותרת "דו-צדדית" מתייחסת הן למצע ולחומר עליו מצוירות העבודות והן לתוכנן של העבודות ולאופן בו הן מספרות את הסיפור. 

העבודות מצוירות על גבי בד-נייר ייחודי אשר נועד במקור לשימושם של סנדלרים בעשייתם סוליות נעליים. הציור על מצע זה עובר אל צידו השני והופך 'דו צדדי'. כמו כן, גוף העבודות נע על ציר מופשט לפיגורטיבי כאשר למעשה, העבודה היחידה הפרושה מתארת פורטרט נשי גדול ממדים, רב הבעה. דמות האישה המתוארת, גם היא יושבת על נקודת החיץ שבין מופשט לבר זיהוי ופותחת דיון על זהות, על נזילות ה"אני", על נשיות ועל המשמעויות שהן מעלות. האובייקטים החסרים נוכחים בעבודה – בעצם היעלמותם אל תוך הדימוי של עצמם, הם מתגלים מחדש בייצוג השונה–זהה שלהם. קודם אנו רואים את הדימוי החסר, ורק בעקבות זאת אנחנו חוזרים לאחור, ונדרשים לדמיין את מה שהיה.