תערוכת פסלי הארכיטקטורה של נעם רוזנברג היא הומאז' מלא אהבה לתל אביב. מבני הקרמיקה יוצרים מעין רחוב עירוני, בו ניצבים בניינים איקוניים מוכרים לצד כאלו שנוצרו בהשראת מבני "העיר הלבנה".

לא במקרה נקראת התערוכה "קומות". שיטת הבנייה האופיינית לתל אביב וסגנונה, השפיעו על תהליך היצירה של הפסלים וגם טענה אותם במשמעות נוספת:

מבני הקרמיקה של רוזנברג פוסלו קומה אחר קומה - כל אחת מהן הוסיפה משקל על הקומות מתחתיה. וכך, תהליך היצירה חייב שמירה על איזון עדין בין רטיבות החומר, המקנה לו יכולת להיצמד ולהידבק, לבין ייבושו, ההכרחי לחוזקו וליכולתו לשאת את כובד הקומות המתווספות.

הפסלים נושאים דמיון ברור למבני הבאוהאוס, שתוכננו כ'מכונות מגורים': גם הם מאופיינים באותה גיאומטריה בסיסית של הסגנון הבינלאומי וקל לזהות בהם את החלונות האופקיים, המרפסות הפתוחות והגגות השטוחים. אך בעבודתו של רוזנברג קומות הבניינים אינן אחידות – מקומת הכניסה ועד לקומה העליונה הפרספקטיבה משתנה והתוצאה מערערת את יציבותם (התיאורטית) של הבניינים, מוסיפה מימד של אי שקט להתבוננות בהם, ואף מעלה מחשבות בלתי נמנעות על ההבדלים בין דיירי הפנטהאוז לבין אלו החיים בקומת הכניסה, ועל הפערים בחלוקת הנטל ביניהם. 

שאול המלך 19, תל אביב