ישראל מצגר
"אשה, רומנטיקה, דיגיטציה".
נולד, עם גנים של אמן...
אביו אלטר מצגר, ניצול שואה, עסק בגרפיקה, ובבגרותו, הרבה לצייר. 
ישראל מקדיש, בהערכה ואהבה, תערוכה לאבא.

כשרון רישום מולד מנחה את מסלול חייו, המתנהלים בתחומי היצירה, במנעד בין איור ספרים, עיצוב גרפי, וציור בשמן ואקריליק. רישום קווי ופשוט מהווה תמיד בסיס הציור. 
בסדרת העבודות המוצגת בתערוכה, נעזר ישראל בדימויי נשים, רשומות קו, אליו מתווספים כתמי צבע, פרטים, תחושות וחוויות אסוציאטיביות, אותן מעביר אלינו היוצר בעזרת תכנות מחשב שונות על פי צרכיו.
בציורים שנבחרו, מתנהל דיאלוג עם טולוז לוטרק, פוסט-אימפרסיוניסט צרפתי, שתעד את אנשי "מונמרטר", קווי המתאר שלו החמיאו לנערות בתי הבושת, שהוצגו בצבעים רכים ורומנטיים...
הנשים של ישראל, מגיעות ממקורות שונים ומשונים, "מעובדות" אל שפתו הגראפית היחודית, במסע המנתק אותן מאלמוניותן הפרטית לכדי דימוי אמנותי, חשוף לעולם, המנהל שיח אישי אודות נשיות ורומנטיקה עם כל אחד מאיתנו. 
ישראל לא למד מעודו אמנות, יצירתו, במהלך חייו, הינה תוצאה של נפש רגישה, החוברת אל יכולת התבוננות מעמיקה, כשרון מולד, ואמביציה פנימית להוכיח שביכולתו לטפס על ההר הבא בדרכו ולכבוש את הפסגה הדמיונית שיצר...
המפגש עם ישראל , אוטודידקט כמוני, המאתגר עצמו לדעת, היווה עבורי חוויה מעניינת ומיוחדת, החקר של דמויות הנשים בציוריו, דיבר איתי במקומות מהן יצאו הטקסטים הרגישים של שירי.
רכותן של הנשים שצייר וגם עוצמתן, נוכחותן המוצבת בחלל הקומפוזיציה, חוויות ויזואליות הפועלות עם תת המודע של המתבונן, צבעוניות מיוחדת וחלומות פנימיים אודות מהותה של האשה בחיי... חוויות אישיות שלי, מדוברות בדימוי וצבע.
שלושה צילומי ציפורים, מיוחדים ומרגשים, מראים לנו, כי בטבע, הרומנטיקה, הטוהר והאהבה, קיימים, ממש כמו אצלנו... 
תודה מיוחדת ליוסי אשבול, אמיר בן דב ורועי גליץ, בכירי צלמי הטבע בארץ, אשר נאותו להציג את עבודותיהם בהקשר לתערוכתו של ישראל.
?שוקי קוק, אוצר התערוכה.