יעל בלבן מציגה בתערוכתה רישום שנעשה ברובו ברפידוגרפים בצבעוניות מונוכרומטית. העבודות נעשו על ניירות לבנים בדרך כלל ובגודל אחיד – 32.5 /65 ס"מ, או כפולותיהם, בצרופים שיוצרים מערך של משחק דומינו. העבודה הגדולה בתערוכה הינה 'מגדת עתידות' – 100/170 ס"מ. היא צוירה בצבעי פסטל על נייר שחור. דמותה עולה מתוך החושך, כשהיא גוררת ומחלצת מתוכו לוחות משחק, הזהים בכל העולם כמו שחמט, בול קליעה, מה במשבצת ואחרים. שדות המשחק עולים ונעלמים אל תוך החושך, המוצע כמרחב משחק קוסמי. משחק הדומינו הוא זה הנפרס בתערוכה זו, כשהדימויים עולים כחלק ממנו ומשוכללים באורח כלשהו בנקודות המופיעות בחלקו השני הריק של הנייר.  

בלבן התחילה ב'מתקפת רישום', בתערוכת היחיד הראשונה שלה (גלריה קיבוץ כברי 2010). בתערוכתה הנוכחית 'פט' (מונח מתחום השחמט המבטא תיקו מתוך הסכמה) היא שולטת בדימויים ומכוונת אותם למקום אותו עזבה – למוסקבה, האחראית עבורה לטרגדיות משפחתיות שלה, כמו גם למטעניה התרבותיים והרגשיים. וכעת, מתוך בחירה, היא נותנת הד לראשונה לאהבות נעוריה, כמו מוסיקה ושחמט והעיר עצמה עם ארמונותיה ומגדליה המופיעים במתקתקות בעבודה 'לאורך הנהר', אלא שבחזית מתגבה הר של רישום אינטנסיבי מסובך בתוך עצמו, כמו הר של נחשים (מחווה לצייר Giacomo Quarenghi), הרקדניות מ'צעד לארבע/ה' הופכות להיות גברים במבט ממושך (מחווה ללהקת בלט טרוקדרו דה מונטה קרלו) ומלכת הברבורים (המתכתבת עם Mikhail Vrubel, צייר רוסי) הופכת להיות ל'מדונה של קוצים".

בלבן התחילה את המהלך האמנותי שלה במחאה ובהתרסה כלפי ארץ הולדתה, שהתבטאה בהגדלת חתימת הפקיד הרוסי על מכתב זיכוי מאשמת בגידה ומעונש מוות לבן משפחתה שכבר בוצע. בתערוכתה הנוכחית 'פט' היא חוזרת לראשונה בהסכמה לעולם נעוריה, עם ההצבעה על מערכת ניגודים קוטבית הקיימת בו ורחישה כמו ביעבוע של מה שאולי אורב וממתין למופע הבא שלו. באחת העבודות המרכזיות בתערוכה מופיעה דמותו של בטהובן, כדמון רב עוצמה בזמן ניצוח. כאילו הוצב שם להבטיח זרימה מתואמת של כל העולמות הנוכחים בתערוכה, בחסד המוסיקה, או האמנות.