עבודותיו של אברהם בן נפתלי צולמו במצלמת "זורקי" רוסית חסרת כל אוטומציה, פותחו על ידו והודפסו בשחור לבן במהלך שנת החמישים ושנות השישים של המאה העשרים. הם נוצרו באמפתיה אמיתית וכחלק מתיעוד חייו באותה תקופה. לאחר שגיליתי באקראי את ארכיון תצלומיו נולד הרעיון לקיים את התערוכה.
מרבית הצילומים עוסקים בנופיה של ארץ ישראל של אז, הארץ המובטחת, בימים של גלי העלייה בשנות החמישים, ובמראותיה של המדינה הצעירה בתקופה שבין המלחמות ובעיקר אחרי מלחמת ששת הימים, המלחמה ששינתה את פניה של האומה הישראלית. שנות החמישים ותחילת שנות השישים היו ימי התום של המדינה, הימים שלאחר תקופת הצנע, ימיה הטובים של המדינה הצעירה, המתהווה, תקופת המחסור וימי השיתוף וההבנה בין הבריות. באותה העת בין מבני הבאוהאוס בעיר תל- אביב, עירו של אברהם בן-נפתלי, רחשו וגעשו אירועים חדשים, בילויים וחוויות של עיר פסבדו-אירופית נבנית.
אברהם בן-נפתלי, סטודנט למשפטים ואחר כך בשרות סדיר בפרקליטות הצבאית, עורך דין צעיר, נשוי ואב טרי, מתאר במצלמתו את משפחתו, את חבריו ואת עמיתיו למקצוע. תצלומי איכות אלה יצרו מסמך אותנטי מרשים, החושף את ימי הבראשית התמימים של המדינה הצעירה.
התערוכה כוללת חמש סדרות עיקריות. הסדרה הראשונה עוסקת בנופיה של ארץ ישראל הנבנית: הבתים בצפון תל-אביב ובהם הדירה ברחוב סוטין; נופיה של העיר חיפה ומראות מהר הכרמל בואכה אל הנמל; נופיה של העיר ירושלים לאחר מלחמת ששת הימים וטיולים בחיק הטבע בהרי ירושלים; נופיה של העיר הדרומית אילת במבט מהחוף השומם ובנייתו של המלון הראשון.
בסדרה השנייה מוצגים צילומים המתקשרים לשירות בצה"ל ולממשל הצבאי, שהיה דומיננטי בשנות החמישים והשישים, עד לביטולו.
הסדרה השלישית עוסקת בחוויות הבילוי והפנאי של אז, במפגשים עם חברים, במסיבות סלון ושתייה, בטיולים בחיק הטבע ובמכונית המשפחתית, בישיבה בבתי קפה ומסיבות ימי הולדת לחברים ולילדי הגן באירועים משפחתיים.
בסדרה הרביעית מוצגים אירועים חגיגיים מאותה תקופה. בין היתר  כלולים בה תצלומי מופע של ריקודי עם במסגרת חג הגז במושב נס הרים בהרי ירושלים.
בסדרה האחרונה נחשפים בני משפחתו של אברהם בן-נפתלי.
מאיר אהרונסון, אוצר ראשי, מתוך הקטלוג המלווה את התערוכה:
"...התצלומים המוצגים בתערוכה הם בשחור לבן. אבל, באופן מוזר הם כוללים את כל הצבעים של אז ולעיתים מבלי להרגיש גם את הריחות. הם, התצלומים, כמו הזיכרונות מכילים הרבה מעבר לנראה. יש שיקראו לתופעה הזו נוסטלגיה ויש ויקראו לה סתם התרפקות על עבר. אבל התצלומים גם הפרטיים ביותר, של איש אחד, של הצלם אברהם בן-נפתלי במקרה זה, מעלים זיכרונות גם במי שלא היה שותף או אובייקט לצילום עצמו.
בן-נפתלי עבר את הארץ במסגרת עבודתו כעורך דין וכאיש צבא. מדים היו סוג של חשיבות באותם הימים. הקצינים היו מעטים, והחיילים היו גיבורים. הנופים של פעם היו נופים עירומים ומראה מעל הגג בחיפה מראה שיכונים לבנים ומפרץ גדול. כמעט ואין עצים וכמעט ואין אניות. הכל מאד ראשוני, הכל בתולי בהשאלה מטאפורית.

התערוכה מציגה כאמור בפנינו זמן שאיננו עוד. זה מהות הצילום המתעד, זה התופס את הרגע ומעבירו אל הנצח. ואכן לנו ניתנת הזדמנות לראות את שהיה ולמי שעדיין זוכר להיזכר..."

תמי טריסטר
עוזרת לאוצר ראשי ומנהל אמנותי
המוזאון לאמנות ישראלית, רמת גן ע"ש חנן רוזן (ע"ר)