שחר אפק יוצר חלל צר בתוך הגלריה של שישי ראשון. החלל המסדרוני שבנה, תוחם בהיפוך את החלל המוזיאלי , משנה לו כיוון, מבטל את נוכחותו המוכרת, את נקודת המרכז שלו ואת גודלו.
 
בתוך המסדרון המוחשי מוקרן מסדרון וירטואלי שבקצהו צילום רצף של נוף המתחלף במהירות עד שלא ניתן לאחוז בו במבט. הקרנת מקטעי הנוף     (אשר צולמו מתוך רכבת בדרך מהמבורג לליפציג בגרמניה), פותחת חלון לעולם שנמצא מחוץ למסדרון ובו הזמן והמרחב קשורים יחד.
 
המסדרון הוא איזור מעבר מוארך המנתב את התנועה בתוך מבוך הבית ומשמש כחוט שדרה למבנה. בחללים ציבוריים כדוגמת בתי חולים ומשרדים ממשלתיים ,  מהווה הפרוזדור תחנת המתנה ובמרחב התודעתי מסמל את הגשר בין עולמות ובין דעות, מסמן את המעבר בין פנים לחוץ ואת המבוא אל הלא נודע.  בעבודתו של אפק, הופך המסדרון למקום בתנועה אשר מנתק בין תודעתו החופשייה של הצופה לבין גופו הדחוס בין שני קירות. נקודות מבט הופכיות אלה מייצרות שיבוש אופטי המדווח  על אינסופיות. מאידך, ביכולתו של הצופה לחשוף את המבנה הארעי של המסדרון ולהציץ אל מעבר ל"תפאורה", ולחזות בגלריה הריקה ובדלת המובילה אל חדרו של מנהל המוזיאון.
 
גם בעבודותיו הקודמות עסק אפק, אמן צעיר שסיים את לימודיו בשנה שעברה, במבנים ארכיטקטוניים ביתיים וציבוריים, בחיבור למרחבי הפנים הנפשי והחוץ החברתי- תרבותי . בתערוכתו הנוכחית, הוא ממשיך לבנות עולמות מקבילים ומתעתעים בהם זולג הקונקרטי אל המדומיין ומתארגן מחדש תוך שימוש בצילום, בהדמיה וירטואלית ובהתאמה לחלל.
 
" מרחב המחייה האדריכלי המקיף אותי גורם לי לתהות על מהותו וקיומו. בתקופה בה המרחב אינו רק מוחשי, מעניין אותי לבחון את החוויה הווירטואלית ואת התנהלות האדם בתוכה. במיצב "פרלל", החלטתי לבנות מסדרון היוצא מתוך הכניסה לחלל התצוגה, ומוביל לריק".

שחר אפק, צלם, שף ואמן, נולד בשנת 1987 בקריית טבעון.
בוגר המחלקה לצילום בבית הספר מנשר לאמנות תל אביב (2015).
הציג בפסטיבל "מנורת לילה", שכונת נווה שאנן, תל אביב ובגלריית התחנה המרכזית בתל אביב (2015).
השתתף ביריד "צבע טרי 8" , בפרויקט של גלריית תירוש (2016).
 
ליווי ואוצרות: איילת השחר כהן