בת הנחל / הגלריה השיתופית כברי16/04/2016 עד ה-14/05/2016בתערוכתה החדשה שהד זועבי משרטטת עולם פנימי באמצעות רישומים בטבק, ופסלי זכוכית קטנים המגיבים לרישום כמעין מינסרות אור, פריזמות דרכן עוצמת ההבעה מהדהדת באופן מטאפורי בחלל התערוכה, בשקיפות, כנות ויכולת הבעה עזה ומובהקת. הרישום של שהד אקספרסיבי במהותו, מעין דחף קווי המתפתח באופן רפטטיבי, סיזיפי, ואוטומטי. לעתים משתלח, תוקפני, זועק, לעתים רגיש ומסמן את חוסר היכולת לפעולה חזקה. רישום המשלב התבוננות מעמיקה ומבט ביקורתי, דמיון עשיר, ופואטיקה הנוגעת בפוליטי. בעבודותיה המוקדמות בנתה שהד עולם פרטי ותרבותי, עסקה במוטיבים פולקלוריסטיים, בטקסים מסורתיים, בדיאלוג בין הגבר השליט, ה"חתן" והאישה הכלואה. "הכלה" בחברה המסורתית המיילדת מתוכה כלות קטנות ומרחיקה אותן ממנה בבוטות ופחד. בתערוכה "בת הנחל",היא יוצרת מעין תסריט פואטי המדמה מהלך של התגברות ומשאלה לשינוי. היא פורשת ברגישות ססמוגרפית, בקו וירטואוזי ורגיש כאחד, תובנות ותחושות, מוטיבים מחייה העכשוויים המתנהלים בין נצרת לתל- אביב. זועבי מתארת את הפער שבין העולמות דרך טיפול בפרטים הקטנים, בדרך לתל אביב כמוטיב נופי דרך אותם היא מצלמת ורושמת, מתמזגים בנופים פנימיים ודמיוניים, רישומי פנים חדר בדירה השכורה ברמת גן ,רחוב ליד הבית ברמת גן , תחנת אוטובוס. הסאגה המיתולוגית של המאבק בין המינים מרומז הפעם בשולי הרישום, כמעין זיכרון עבר. ברישומים החדשים היא מנכיחה פערים ונתקים בין פרטים, אינה מבקשת לספר, אלא להנכיח בצמצום ובמיקוד את הדרמה הפנימית. דמות נשית מול דמות גברית, כל דמות בעולמה. היא מצמצמת את הדרמה החיצונית ומתמקדת בתיאור כמעט דקומנטרי של מרחב חדש ולא לגמרי מוכר של הווה מנותק זמן. היא יוצרת מרחב פרטי של ביטוי אינטימי המתואר באופן כנה ובלתי מתפשר. ברישום חף מקישוטיות, מינורי, ונוגע ללב. הרישום , בדומה לשירה הווקאלית הוא ביטוי של קול רגשי, ראשוני, ללא ליווי מוסיקלי, שקוף וישיר וקרוב למקור הנרטיבי החוויתי של היצירה. רישום כשירת א- קפלה, ביצוע רגשי של זכרון והתנסות. התבוננות פנימית וחיצונית שנובע מדחף ביטוי הכרחי. רישומים אוטומטיים, ישירים, חד- פעמיים רווי תשוקה, ייסורים ונחמות, חלקם עשויים בעפרון, רובם בטבק על נייר. חומר מתכלה ומכלה זמן, נוגד ערות, דליק, ממכר, מנתק. מעצים את תחושת התלישות, המילוט, ההתנתקות מהמציאות ומהגוף, יוצר אטמוספרה של הזיה בין מציאות לחלום, בין שינה לערות. הדמות הנשית הגיבורה של סידרת הרישומים החדשה נעה בין בדיה סמבולית ואלגורית לדיוקן עצמי נוקב , זוהי "קברטה" כפי ששהד קוראת לה, מעין מריונטה, בובה על חוט המופעלת על ידי הגבר. קברטה מתפתחת כדמות אקטיבית, בניגוד לכלה שהופיעה בעבודת המוקדמות. הדמות המופעלת מקבלת כוחות מרדניים ותעצומות נפש ויוצאת למסע התגברות והתעצמות נשית. בת הנחל, היא תערוכה המשרטטת מהלך של התגברות ונקיטת עמדה. "קברטה" ניצבת כשגבה החשוף מופנה אל הצופה, עוצרת טרמפ כשהיא נשענת על מיזוודת המסעות שלה, בדרך למקום אחר, לא מוגדר ולא ידוע, בו זמנית היא נדמית כמנהיגה הניצבת מנגד כז'אן דארק מיתולוגית, או מריאן המובילה את העם, כשהיא מנצחת על פעולת מילוט של פליטים הגודשים אוניה צפופה המתקרבת אל החוף. "קברטה" ניצבת אל מול הפליטות שלה עצמה, היא אחרת ולא משתייכת אלא למרחב, לטבע, לנוף, היא שואבת את כוחות ההתעצמות שלה מן הפוטנציאל הגלום בתנועה, בתזוזה, בזרימה. היא משנה מהות, היא מועצמת, נמלטת, מובילה. דמויות נשים נוספות מופיעות בתערוכה זו בצורה דינמית יותר, כשהן בתנועה, בין עולמות. "בת הנחל" היא תערוכת הזדככות ומעבר מן המשקע הכבד של הזיכרון אל השקיפות ואל אור היום העירוני, ולסירוגין מן התרבות אל הטבע, להיות בת הנחל משמעו לחזור למרחב הראשוני הבראשיתי שבו הכל זורם בטבעיות, ללא משטור, ללא שיוך, ללא ביקורת. המבקר היחידי בסאגה שעולה בתערוכה של שהד הוא דמות הקוף, הקוף החושב, המתבונן, הביקורתי- הוא העד! פסלי הזכוכית עשויים משברים וחתיכות זכוכית מנופצת. הם מייצרים ניגוד לחומריות הכבדה של הטבק, שקיפות ותנועה של אור בחלל, אך גם מבטאים שבריריות, יכולת התנפצות ושבירה. הם מחוברים מחדש לכדי מבנים ארכיטקטוניים פיסוליים, הם מייצגים את העתיד, את האוטופיה, בונים מעין מודלים פוטנציאליים לבתים ומחסות. מסננים זכרונות. הנרטיב המצטבר בתערוכה וברצף התערוכות של שהד מנכיח קול אישי ביותר הבוקע מבעד למסורת, לתרבות,לפוליטיקה, לשיוך וקיטלוג באשר הוא. אתי אברג'יל אפריל 2016 מיקום - הגלריה השיתופית כברי קיבוץ כברי זמנים - 16/04/2016 עד ה-14/05/2016 פתיחת התערוכה - 16/04/2016, שעה - 13:00 שיח גלריה בהשתתפות אתי אברג'ל, דרורה דקל, אבי איפרגן ושהד זועבי
יתקיים בנעילה - 14.5.16 בשעה 13.00
|