תערוכות > המקלע: שלב המראה מירצ'ה קנטור
המקלע: שלב המראה מירצ'ה קנטור / גלריה דבירטלפון - 03-6043003 11/09/2010 עד ה-23/10/2010 ב"Tracking Happiness", עבודת הווידאו של מירצ'ה קנטור, נראות רקדניות הפוסעות עלהחול במעגל, וכל אחת מוחקת את העקבות שהותירה זולתה לפניה. סיבה ראשונה ותוצא אחרוןנעשים שווים זה לזה, על אף המרחק המפריד אותם, ובזה מזכיר הסרט תובנה של ולדימירנבוקוב בספרו "דבר, זיכרון": שהעתיד אינו אלא "מה שהתיישן, במהופך". הצעדה המתוזמרתשבסרט מתרחשת כאילו באותו לב מדומיין של ההיסטוריה, מקום שנבוקוב רוצה שנצייר בעינירוחנו, ושבו מה שנתיישן, חלף זה מכבר, נעשה הוא עצמו – כלומר זמן עבר – אך מצד אחרגם מתגלגל אל מה שעתיד לבוא, ואז נאסף שוב כמה שנתיישן ועבר, כחזרה טורדת הנערכתלפני סוף המבושש לבוא. סרטו של קנטור לוקח את ציר הזמן ההיסטורי המוכר ועושה אותולולאה, לופ: היכן שהפעולה שקולה לזמן שחלף בעטיה, והיא מתרחשת ונמחקת בה-בעת; היכןשטרגדיה ופארסה אחת הן. זוהי פואטיקה מעגלית שאפשר לראותה כמין חלל שסיפורי חייםמתעצבים בו מחדש, או שזהויות מפוצלות מעומתות בו עם אותו רעיון שעדיין הוא מהדהדבדפוסי מחשבה, מוסדות ועמדות פוליטיות מסוימות, כרודף אותם: שהזמן חותר והולך לקראתהבהרה חד-משמעית של תכליתו, או שההווה מתמשך ללא תקנה מן העבר ודבק בעתיד כאילו היהאישוש שאי אפשר בלעדיו.
הווידאו המיוחד הזהיכול לשמש מבוא ל"Shooting", תערוכתו של קנטור בגלריה דביר. האמן קיבץ כאן מצבור הגדרותשל חלל וזמן וכן מציאויות רחוקות המשקפות זו את זו כבמראה מעוותת, כניצבות זו מולזו במלוכסן. דבר זה נוגע לשימוש החוזר בשני מרכיבים – אקדח ומראה, ולמיקודו שלהדיון בסצנה האמביוולנטית שאותה יש לצלם (to shoot) ושאחריה יש לעקוב, כך שניתןיהיה להחניק את ההתנגדות באבה. פאן-אופטיקון דיפוזי זה מביט לכל עבר, ומכל עבר, והוא חמוש באמצעים הן לתיעוד הן לדיכוי. על שניהם גם יחד תלויים קיומו ויעילותו, והוא מצוי הן בנקודה העיוורת הן בנקודת המגוז; אפשר לומר עליו שאת עצמו הוא סוקר, ושאת השתקפותו-העצמית התמידית הוא מבקש להבטיח. כל עולמנו, כך נראה, מאורגן בהתאםלמטרה הזו ונועד להבטיח אותה: החיים הפוליטיים, על ביטוייהם המגוונים ובכל רמהשלהם, אסור שיפריעו את החליפין האלה שסיפוקם רב, ואסור שיחסמו אתהתמונה.
בתערוכתו של קנטור, האקדח והמראה מרכיבים יחדיו מעין מצלמה, שהגם שהיא מפורקת היא פועלת, ויחד הםחוברים ליירט שותפויות של פרטים, משימות וגבולות. האמן מתניע מהלכים שבהם הכוחמגדיר את עצמו ללא סייג בתור שכזה, ובעבודה חשובה אחרת – העסקים בתור עסקים: עוצמהפוליטית וכלכלית נראות כאילו נועדו מטבען להפיק הנאה מן היציבות המושגית ומחוסרהמאמץ המובנה שלהן. המילים הכתובות בניאון, "Geschäft ist Geschäft" ("עסקים הם עסקים"), שאפשר לקראן רק במראה התלויה בקיר ממול, רואות את בבואתן בשברי המראה (דבר שיש בולהצביע על זהות קודמת, מנופצת) המעורבים בגללי סוסים, באופן המזכיר הבהובים אקראייםבמכרה יהלומים. אי-שם בין ההשתקפויות המתעתעות, היכן ש"תמונה" שלמה מצטיירת מחדש, ערך החליפין מופק ממיזוג יסודות מעורר סלידה. התערוכה מדמה איך אפשר להגדיר ולתחוםחיים, עבודה וערך מן הצד האחר, מנקודת מבטו של יריב מעורפל. בתוך המיזוג הזה, אירוניה וטרגדיה מתקיימות במידה שווה לגמרי, וכך מה שנדמה תחילה כתובנה מייאשת הואבעצם פנייה אל הדמיון: הזמנה לנקיטת פעולהפואטית.
טקסט: מינאה מירקן (Mihnea Mircan)
תורגם ע"י חמדהרוזנבאום
מיקום - גלריה דביר זמנים - 11/09/2010 עד ה-23/10/2010 |
התכנים המופיעים באתר ובפרטי תערוכה זאת הינם מטעם הגופים המפרסמים ובאחריותם.
כל הזכויות שמורות ל - artbeat.co.il © מרחב לאמנות ו- אומנות ישראלית
||