אנה פסטרנק/בין חוף לים / בית האמנים ע"ש זריצקי תל אביב

אוצרת: דניאלה טלמור

מסורת הציור האיטלקי ניבטת מבעד לציוריה של האמנית אנה פסטרנק. התערוכה "בין חוף לים" עוסקת ביחסים בין אדם לאדם, ובין האדם לנוף. כל אחד מציוריה מעלה חוויה ויזואלית שמקורה בהתבוננות עמוקה במציאות הסובבת, ומתאר באינטימיות רבה את הנוף האנושי המתגלה בסביבת חוף הים. הציורים משמשים ככלי ביטוי למראות ולסיפורים, ומבטאים טווח רחב של רגשות אנושיים.
אנה פסטרנק נולדה בישראל, למשפחת אמנים ממוצא איטלקי. היא גדלה באזור השרון, במשק חקלאי קטן ומבודד מוקף פרדסים, מעין אי שנתלש מהמציאות הישראלית. משחר ילדותה ולאורך כל חייה עסקה בציור, ויצירתה הענפה נטועה במסורת הציור המערבי הפיגורטיבי. אמה של אנה, הציירת אלנה קולומבו בקי, היתה תלמידתו של הצייר הנודע פליצ'ה קזורטי, שפעל בטורינו בתחילת המאה הקודמת, ונהגה לצייר נופים ריקים מאדם. בתה, אנה פסטרנק, שציירה בעבר תחת השם בקי, מספרת כי ציוריה מהווים בעיניה חוליית המשך לאלה של אמה, אלא שהיא מכניסה אליהם את בני האדם שנעדרו מציורי האם, בעיקר כשהם נתונים בתנועה.

לאחר עשור שבו עסקה פסטרנק בציור אבסטרקטי – בעקבות לימודים אצל יחזקאל שטרייכמן, אביגדור סטימצקי ואהרון כהנא – חשה כי היא נקלעה למבוי סתום. בשלב זה החליטה לחזור אל הציור הפיגורטיבי, או כפי שהיא מנסחת זאת, שבה "לצייר את מה שהיא רואה". החוויה החזותית היא המעוררת בפסטרנק את הרצון לצייר, ולכן מימיה לא ציירה דיוקן עצמי, כי את עצמה אין היא רואה. לתפישתה הציור הוא החיים, והחיים הם הציור, ולכן היא מוצאת עצמה מרותקת אל מלאכת הציור של המציאות הנראית, של זרם החיים. כשהיא מציירת, מתעוררות בה חוויות החיים שבהן היא מתמקדת כמתבוננת מהצד, רואה ואינה נראית.

הזמן ממלא תפקיד מרכזי בציוריה של פסטרנק. במשך שנים רבות היא ציירה סדרות של דמויות זהות בסיטואציות משתנות. בסדרות כמו "שחקני השש-בש", "השתקפויות", ו"ציורי הרחוב", עקבה אחר המשכיות של פעולה בסביבה מסוימת. העבודות, שצוירו בהפרשי זמן, הקפיאו בכל פעם רגע אחד מתוך מהלך התנועה בזמן. ציורי התערוכה הנוכחית נטועים כמעט כולם בחוף הים, בזמנים ובהקשרים שונים, ונקודת המבט הייחודית של האמנית רוקמת ביניהם את הקשר הסמוי הכותב את נרטיב התערוכה.

הים שניצב בלב לבה של התערוכה אינו משמש רק כרקע לפעילות האנושית המתרחשת לצדו, ומקבל משקל מאוזן לזה של האנשים שלצדו. הדמויות האנושיות המתוארות בציורים אינן מבוימות, אלא נתונות בתנועה טבעית ואמיתית. ממד הזמן בציורים אלה בא לידי ביטוי לא רק בתנועת האנשים, אלא גם בתזוזת הצל, המתפקד כשעון המונה את שעות היממה השונות: בוקר, צהריים, דמדומים. גם עונות השנה השונות מקבלות בהם מקום, בעיקר בציורים כמו "חורף בחוף דדו","יום סגריר", "סתיו על גבול המים", "מונדריאן בחוף הים","דמדומים" ו"בין חוף לים".

אחד הדגשים המרכזיים בעבודתה של פסטרנק מתמקד בבדיקת היחסים בין הכתמים השונים המרכיבים את קומפוזיציית הציור. דמויות האדם, התופסות מקום מרכזי ביצירות, מופיעות לצד דימויים של טבע מפעים. הדימוי האנושי מתגלם במשחק של צבעוניות פסטלית חופשית ומרתקת, הנרשמת בתנופת מכחול, בהנחה של קווים וכתמים בשלל צבעים. הנחת הצבע הישירה, הקצבית והבוטחת, מתגבשת לכלל מארג צבעוני של כתמים, בעוד נופי החוף והים מאזנים את מרקם הציור. הציור הפיגורטיבי שטוח וחופשי, וכתמי הצבע החופשיים, המופשטים בחלקם, מלבישים אותו בדמויות שהמימטיות שלהן רק נרמזת, ותת-הגוונים מעניקים להם מבנה ואווירה.

מלאכת הציור של אנה פסטרנק מבוססת על התבוננות. בסטודיו שלה רוקמים רעיונותיה עור וגידים, צבע, השראה ואווירה, המקימים לחיים רבדים של מסורת ציור בת מאות שנים. המציאות המתהווה על בדיה קוראת דרור לצורות ולצבעים, ובה בעת מצליחה לשמור על חתימתה האופיינית והייחודית, המשמשת ככלי ביטוי אישי ובלתי אמצעי. הנוכחות המרשימה של ציוריה, העשויים ביד אמן, מלכדת אותם לכדי אלבום תמונות פסטורלי המציג מחזוריות נצחית שאינה מוגבלת ל?מקום או לזמן. חידות הקיום מעניקים דרכם את ההבטחה להיוותר כמוסים לעד.